הבוקר שוב בא והיא עולה
מאירה, חמה, נותנת את כולה
והיא יודעת שזאת ההרגשה.
הוא נע תמיד באותה צורה שאותה מרגיעה
והיא מבינה שהיא בטוחה
הוא מצפה, רוצה, מחכה שאת
המרחק היא תחצה.
את פניו היא מאירה, קורנת
מהתרגשות והוא שליו ועמוק
סוער מבפנים אבל עדיין רחוק
אותה הוא מסקרן, מהפנט
לתוכו היא רוצה לחדור, לגלות
שולחת את קרניה החמות שבתוכו
נבלעות, מחפשות.
אותו היא מזיזה, בשבילה הוא נע.
בשביל עוד נשימה
היא האור שבו הוא מתבונן
היא המנגינה שלפיה זז עולמו
מנגינה שאותו כה מרגשת, מפעימה
והוא יודע שזאת ההרגשה.
זהו אותו משחק עולמי שמתחיל
בזריחה ומסתיים בשקיעתה.
לתוכו היא נמסה, אדומה, יפה כולה.
הלילה מגיע והם רוקדים ביחד
באותו חיבוק נצחי של אור ותנועה
ושניהם יודעים שזאת ההרגשה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.