עלה נידף ברוח האופל ועף אל פניי,
ניסה להסתיר את מה שלא ראיתי.
הכבישים מרוסקים מהלם קרב
והקרב היחיד שלי הוא עם עצמי.
בכל שעה עם כל אחד
וזה מרגיש כל כך לבד.
קול עגום מתנגן
מהכינור על
העורק הראשי שלי.
אין שם למה שאני מרגישה,
עוד לא הומצאה התסמונת למחלה
ואין שום דרך לרפא,
הכל מתחיל להתנוון.
וכל פנים שאני פוגשת
מזכירים לי ממה אני מתחמקת
אני ממציאה מחלה שאין לה תשובה.
אני אקרא למחלה,
תקווה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.