בטיול רגיל הלכתי בשביל
וענן אבק פיות את עיניי שבה.
מנצנץ לו בקרני השמש,
מקיף ביצה ובה עלה מתפורר.
וכשמקדתי את מבטי,
ראיתי בתוכו חיוך מסנוור.

חיוך מדהים,
אחד כזה נפלא.
עמדתי שעות והסתכלתי עליו,
מוקסמת, מאוהבת,
מצאתי אותך.

ילדה טיפשה,
ילדה בודדה,
אני חיפשתי רק אהבה.
מיהרתי להתאהב,
בניתי מגדלים,
בתוך זרועותיו של נסיכי
כבר ראיתי עצמי רוקדת בנשפים.

אך כשאחד הנצנצים
דיגדג באפף,
הו איזה אפצ'י שדפקת!
וענן אבק הפיות התפזר,
מצאתי עצמי משירה מבט לקרפדון
שחייך אליי ללא בושה.

ואני דפקתי צרחה.

צרחתי, כאבתי,
כעסתי על השעות שעברו במחשבות,
דריכות וציפייה,
לראות את נסיכי,
ולא כך היה.

ואולי הסוף פה מעט עצוב,
אבל ילדות קטנות ותמימות,
אל נא תשכחו
שכאן מוסר ההשכל
הוא החשוב.