למה אנחנו תמיד רוצים את הבלתי מושג? הבלתי אפשרי?
הנה קחו לדוגמה אותי. זורו - בחור נחמד לכל הדעות.
מדוע אני כל הזמן מתפתה? מדוע אני רוצה את הריגוש הבלתי אפשרי
הזה?
מדוע האהבה כל-כך משכרת? מדוע האהבה כל-כך משקרת? איך זה שתמיד
אני מרגיש אשם? איך זה שתמיד אני מרגיש שזה בגללי?
איך זה שאת כל-כך יפה? איך זה שאת כל-כך אטומה לרגשות? איך זה
שגם כשאני כבר אוזר אומץ ומנסה, אני נכשל? איך זה שאת לא קולטת
רמזים?
האם זה רק אצלי כך?

כל הזמן מסביבי אני רואה זוגות - אוהבים, שלובי ידיים,
מתחבקים, מתנשקים....
מתי גם אצלי? מתי יגיע הרגע שלי? האם האהבה מדלגת עליי?
בכוונה?
האם זו תמיד היית את, האהבה הרחוקה, הבלתי מושגת, הבלתי
אפשרית?
האם זה מה שנגזר עליי? לראותך מרחוק, ולעולם לא לגעת?
להביט בך מהצד, ולחשוב - מה היה קורה אם?

מתי? מתי האהבה תגיע גם  אליי?

זורו.
האיש במסיכה.