ערן בן ישי 2.10.81-30.6.06
זמן מקהה תחושות ומכאובים
זמן משכיח את אלה שעוזבים.
הזמן מדחיק יפה געגועים.
הוא מעלים את ההולכים
בענן של שכחה
גונב בכתמים דהויים
את הצבעים מהתמונה.
הוא לוקח את הכאב
ומבטיח לא להחזיר.
הוא לא רופא
הוא רק משכך כאבים.
הזמן לא קופא על מקומו לעולם,
הוא לא עוצר ולא מחכה לאף אחד.
הוא ממשיך בדרך
לאן שהרוח לוקחת מכאן.
אבל אני כבר לא רוצה ללכת איתו
אני רוצה לעצור,
לא איכפת לי מה מסתיר הזמן.
לא רוצה שהכאב ישכך.
לא רוצה שהזיכרון שלך אצלי יתפוגג וידעך.
לא התאבלתי מספיק,
לא שרף לי מספיק,
לא הרגשתי אותך אוזל מתוכי עדיין.
לא נפרדתי ממך,
לא נשאר לי זמן
ומכאן
כבר לא שואלת לאן.
