את חדרת, את חתכת, את לקחת
כמעט ולא השארת דבר

לאסוף השברים, לגדל מחדש,
הקמתי חממה נעולה וחתומה
כלבים נושכים בחוץ, טורפים תולשים,
הרבה שיניים, ריח אדמה

מפלצות כעורות כשומרי ראש
חיות טורפות, גדר גדולה, עבה וגבוהה
שום דבר לא עובר אם משמיע פעימה

פורח לא פורח, מה זה משנה?
שום דבר לא חודר לבפנים, אף אחד
לא יכול ליהנות מהפירות... גם לא אני...

אני מרגיש כמו גנב, מנסה לפרוץ את
הכספת של עצמי,
שכחתי את הקוד
ושכחתי את המפתח בפנים

את אומרת זה פתטי, זה לא רציני
איך זה יכול להיות, אתה לא אמיתי
אתה שקרן, גנב, רוצח, כלב אשפתות, פרובוקטור
אתה אידיוט

אתה, אתה, אתה... ולא סיימת
כי את שפתייך שרפתי בחום
ופתאום כבר לא הרגשת ושכחת מה חשבת
רק כדי להיזכר יום למחרת

אבל זה לא אני, זה הכלבים, המפלצות
ריח האדמה
זו השאיפה האחרונה לפני הגסיסה

אני אשם, מודה, עשיתי טעויות
אני רוצה ולא יודע מה...
אני נופל לתוך תהום

אין יד מושטת, זו אשמתי
אין גם קריאה לעזרה... גאוותי...