תימתום רופו / ליל סהר עגמומי |
ריחף על פני סופות דוממות מבקשות מסתור,
לילות הפריח שתיקות לאוויר כנשיקות לירח,
הוא ליטף את ראש האביר הנאה, כאל היה ילדו שלו
הסמיק מסנונית ששרקה לו כאל זיו פניו הנוגים,
שמלת חושך לבש ונשימותיו התנדפו עם הרוח הלחה,
סיים חרש חרש את מנגנוני מחשבתו על נרקיסים רבי פלא,
ואט אט עצם את הדמעות, אט אט השתיק את הסופות,
אט אט והעולם לגם ממשקה השקט.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|