מאיה פרשל / רק צללים |
את ראשי,
כאילו היו גן ציבורי.
עומדים בצד ורואים אותי
נובלת אל מול שקיפותם,
מוטרדת מנוכחותם, מקיום
דמותם.
והם אינם מרגישים
דבר, אינם אומרים
"שכן רק צללים הם,"
לחשתי,
"רק צללים".
30.10.2005, 00:58-1:05
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|