ושם הכול נוסטלגיה
דבר לא זז 14 שנה
הזמן עומד מלכת
אותה חנות חלב בפינה
עצי ה"טופול" בעלי הריח הדביק גבהו כל כך
אוויר העיר החנוק
והשקט של כפר
בית הספר הישן
והגן שסביב
השטיח שעל הקיר
הליכלוך
וטעם הפטל
הפנים הזקנות
הקמטים הציורים בלחיים והדמעות הכחולות בעיניים
הכול חוזר
מזה 14 שנה
פיסת עצמי אינה עוזבת
1/8/06 | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.