הולכת לך, מחסירה לי פעימה,
מסתובבת לך, מרטיטה את האדמה.
כמה שאת יפה, זה פשוט לא ייאמן,
הלוואי והכרנו, אבל הרי זה לא ייתכן.
את כל כך מושכת, עליונה מעל כל בת,
הייתי מת לשאול אותך, מה את עושה בערב שבת?
אבל זה לא יקרה, כי את לא תרצי,
על מה חשבתי, שאיתי את תצאי.
אז מה לעשות, החיים הם לא הוגנים,
מה לעשות שיש בנים ויש בנים.
אך משהו חייב להעשות,
המחשבות חייבות להיות מעשיות.
אז אני אוזר אומץ, ושולח יד, אל תשחקי אותה שזה לא נחמד.
אני שולח עוד אחת, הפעם בכוח, כל המחשבות רצות לי במוח.
את מתחילה להתנגד, אני צוחק בקול,
אם תמשיכי לצעוק את תתחילי לסבול!
אני מוריד את בגדיי, ומתחיל במעשיי,
חמש עשר דקות, ומעלה את מכנסיי.
גמרתי - הכל נגמר, לא היה טוב?
אני יודע שאת אפילו לא צריכה לחשוב.
הכל כבר קרה,
נהנית? (לא!)
אולי לא היית צריכה להגיד לי לא...

נ.ב.
לכל הערה שלא תבוא, השיר הוא הומוריסטי נטו ולא מבוסס על שום
מאורע מהחיים הפרטיים שלי... למי שנפגע - סליחה