אבנר תמיד היה לבד.
היו לו שבע אחיות, שלושה אחים, אבא אחד מת אמיתי, אבא אחד חדש,
אמא זקנה וחתול. אבל אבנר תמיד היה לבד.
  האמא הזקנה של אבנר התחתנה עם האבא החדש רק ארבעה חודשים
אחרי שהאבא האמיתי שלו מת. הוא היה זקן כבר. אבנר קצת כעס שהיא
המשיכה הלאה כ"כ מהר, אבל הוא הבין שלא היה לה הרבה זמן לבזבז
כי גם האבא החדש של אבנר היה זקן.
  בכלל, זה קצת נראה לו מוזר שאנשים מתחתנים בגיל כזה, אבל
אמא של אבנר לא האמינה בסקס מחוץ לנישואין, אז הם התחתנו. גם
אבנר לא מאמין בסקס לפני חתונה, אבל אבנר היה כבר בן ארבעים
ושלוש ועדיין רווק, אז לפעמים הוא הלך לזונות. אם משלמים על זה
בכסף זה לא נחשב חטא, יותר כמו קניות.
  היו לאבנר עשרים ושבעה אחיינים, אבל אבנר תמיד היה לבד.
הוא אהב את האחיינים שלו כולם. אפילו את דוד הצולע ומשה שגם
צולע וגם מגמגם, הילדים של אתי אחותו שיצאו קצת פגומים בגלל
שאתי התחתנה עם בן דוד שלהם, מרדכי.
  אבל אבנר תמיד היה לבד.
פעם הוא הכיר מישהי, וכמעט אהב אותה, אבל היא היתה צריכה לנסוע
רחוק, רחוק מאד. "למקום שאתה לא נמצא בו", היא אמרה, אז אבנר
נשאר לבד.
  לאבנר היתה חנות קטנה , הוא מכר פרחים ועציצים ומתנות
קטנות. גם לקוחות קבועים היו לו, כמו גברת ברכה למשל שכל יום
שישי בצהריים הייתה נכנסת וקונה פרחים לשבת, והוא היה שומר לה
במיוחד את הזר הכי יפה בחנות. גברת ברכה תמיד מתכופפת לזר,
מריחה אותו ואומרת בקול " אבנר - יש לך את הפרחים הכי יפים בכל
ירוחם", ואבנר היה מחייך בנחת ומתמלא גאווה.
  רק כשהיה בחנות, מטפח את העציצים וקולע את פרחיו לזרים לא
הרגיש בודד. היה משמיע להם מנגינות מהרדיו ומתיז עליהם מים
מינרלים בעודו מדבר אליהם מילים רכות. והפרחים החזירו לאבנר
אהבה. היו שולחים אליו את גבעוליהם ומלטפים אותו ברכות. מדברים
אליו מילים, מילים יפות. שואלים לשלומו. יום אחרי יום היו
מפיצים את ריחם במיוחד עבורו, נזהרים לדוקרו בקוציהם.
  ואבנר כבר לא היה לבד.