במקום רחוק, קטן ואלמוני
חיו שני יצורים:
גוצ ועני.
גוצ הוא ישר וטוב-לב ונחמד.
ועני שד משחת לא טיפוס מיוחד.
שם הם ישבו, בערך מאה שנה
מכרו אגוזים מקופסא ישנה.
גוצ היה מקלף את הקליפות, ומפצח.
עני היה עוטף, מוכר, ומתמקח.
יום אחד עני אמר:
"בוא נרחיב את העסק,
נמאס למכור כל הזמן אותו הדבר!
אגוזים הם רגילים, משעממים, חסרי תועלת..
נו כבר גוצ! בוא נעבור לארץ אחרת!"
"אבל עני, אין צורך להתרחב,
אגוזים מכרנו כבר מאה שנה...
ואיך עני יעזוב את המקום שעני הכי אוהב?"
"אין צורך לדאוג לי, עני מסתדר!
אני פשוט משועמם... רוצה משהו אחר!"
"טוב, לגוצ נעים ונוח פה" גוצ טען
ובכלל מי אתה שתחליט שאנחנו הולכים מכאן?"
אז עני צווח וגוצ רתח
פרץ שם ויכוח, קצת דיבור מלוכלך.
לבסוף עני צעק "לא צריך! אני אמכור לבד!"
וגוצ ענה "בכל מקרה אף פעם לא חשבתי שאתה משהו מיוחד!"
ואז הם החליטו פה אחד,
שעדיף כבר למכור אגוזים לבד!
עני קנה כרטיס לארץ אחרת
וגוצ השיג עוד קופסה ישנה.
ועני לא שאל על גוצ, וגוצ לא התעניין מה שלום עני
הם טענו שהם שכחו אחד את השני.
אבל למכור לבד, זה בכלל לא קל.
ועוד אגוזים! זה קשה ומסורבל.
עני התקשה עם מלאכת הפיצוח.
הוא חימם אותם, שטף ונשף עליהם רוח.
וגוצ הוא ביישן. למכור לא יודע,
הוא הרוויח בקושי איזה חצי מטבע.
יום אחד עני החליט - "נמאס לי, ודי!
"אני נוסע אל גוצ, אני מרגיש לבד.
כנראה שגוצ באמת היה משהו מיוחד."
אז הוא טס את כל הדרך חזרה לבדו
שמוביל אל העיר, שם גר ידידו
"אתה מכיר את גוצ? יודע איפה הוא גר?"
שאל עני המבולבל, איש אחד זר.
אבל אף אחד לא ידע, אף אחד לא הכיר
עני אובד העצות הסתובב לו בעיר.
פתאום הוא הבחין בקופסא משונה
הרי זאת קופסת האגוזים הישנה!
עני רץ בצעקות "גוצ! זה עני! אתה זוכר?"
אבל גוצ לא היה שם, זה היה מוכר אחר.
"שלום, מה שמך?" המוכר שאל את ההלך.
"תרצה אגוז מוסקט? אולי אגוז מלך?"
"לא תודה, אני מחפש יצור ששמו גוצ" עני ענה.
"אולי אתה יודע איפה הוא נמצא?"
"בטח! פגשתי את גוצ לא מזמן,
הוא ביקש שאני אשמור על העסק שלו כאן."
"לאן הוא הלך? מתי הוא עזב?"
"לשדה התעופה. הוא עזב ממש עכשיו!"
ובלי הסברים, הוא התחיל רוץ
המוכר קרא "רגע חכה, למה אתה מחפש את גוצ?"
עני נסע ברכבת, לקח שלוש מוניות.
והלך ברגל משהו כמו ארבעים דקות.
לבסוף לשדה התעופה הוא הגיע עייף.
"גוצ, איפה אתה?" הוא שאל מתנשף.
פתאום קול מוכר נשמע
"היי, תעצור! עני? זה אתה?"
"גוצ, סוף-סוף! חיפשתי אותך המון"
"עני, כבר לילות שלמים שאני לא מצליח לישון-"
"זה פשוט שאני מרגיש... גוצ, אני לא יודע איך לומר-"
"כן , גם עני בזמן האחרון מרגיש ממש מוזר-"
"עני, בדיוק באתי לטוס לבקר אותך!"
"ואני הגעתי לשאול מה שלומך-"
" זה פשוט שקשה לי עכשיו, ו... אני לא יודע!"
"גוצ!"
"מה?"
"אני מתגעגע!!"
גוצ חיבק אותו חיבוק חם.
"אני לא אעזוב אותך יותר לעולם!"
אז שני החברים חזרו אל הקופסא
ומאז הם מוכרים יחדיו בצוותא.




ומהו מוסר ההשכל, תשאלו ילדים?
להפסיק לכתוב סיפורים מפגרים.