הכל התחיל מאותו בוקר ארור שהודיעו לי שנהרגת ומאז השתנו חיי.
4 שנים עברו וכלום לא השתנה.

הציפורים עפות להן בשמים, ממריאות אל על - רחוקות משאר העולם.
הפרחים פורחים להם בשלל צבעים, מפיצים מגוון ריחות, פורחים ללא
גבולות.
השניות חולפות, אחריהן הדקות והשנים רצות רצות.
האנשים ממשיכים לחיות, ילדים חדשים באים לעולם,
העולם ממשיך, מתקדם, אך השעון שלי עצר. השעון שלי נדם.

אני חיה בעולם אחר, נמצאת במציאות אחרת, אותה מציאות שהכרתי
כשעוד היית כאן והחיים היו יפים.
איך בן אדם הולך מן העולם ללא סיבה?
איך הסובבים חיים עם החיסרון העצום?
איך אתמול היה לי אח בכור שלימד, עזר ותמך והיום הוא בתוך
האדמה, או למעלה (לעולם לא נדע).

אני נזכרת בכל הפעמים שהיית חוזר הביתה מהצבא.
אני זוכרת את המתח והציפייה שהיו סובבים את הבית ומחכים לך.
וכשהיית מגיע הכל התפוגג, הפכת למרכז החשיבות בבית. לדאוג
לכבס, לנקות, להאכיל.
העיקר שיהיה לך טוב ושתקבל מאיתנו בסוף השבוע הקצר את מה שלא
קיבלת בכל הזמן בבסיס.
אך כמו שהגעת מהר לחופשות כך גם באותה מהירות הן נגמרו. בלי
שהספקנו ליהנות ממך.

והזמן חלף והשבת האחרונה שלך הגיעה.
לעולם אנצור בזיכרוני את השעות הללו.
את הפעם האחרונה שיצאנו, את ארוחת השבת האחרונה, את התיק ארוז
על השולחן והמדים מגוהצים על הכיסא מחכים בשקט ליום ראשון
שתלבש אותם.
רק לו ידענו שזו תהייה הפעם האחרונה...
רק לו ידעתי שלא אראה אותך שוב. הייתי עושה הרבה דברים אחרת.

אחי שלי, הזמן האכזר ממשיך לבגוד בנו כל הזמן.
אנחנו ממשיכים לחיות, מתקדמים, מתבגרים, משתנים מיום ליום.
הבית השתנה, המשפחה התבגרה, התרחבה.
נולדו ילדים חדשים שלעולם לא יכירו אותך.
שלעולם לא יזכו לבלות במחיצתך, ליהנות מאישיותך המדהימה.
ולפחות על זה לאלוהים אני מודה. על הזכות שנפלה בחלקי להכיר
אותך. על 16 השנים שגדלתי איתך שעיצבתי את חיי בהתאם לשלך.
וכיום אני שואפת להגיע לבגרות, לטוב הלב ולאכפתיות שכה אפיינו
אותך.

ארז, חיינו הופרדו בלית ברירה. אתה עכשיו נמצא למעלה, חסר
דאגות ושליו, אך אנו אילו שנשארו למטה, כואבים ובוכים על
חסרונך הגדול בחיינו.
אני יודעת שאתה שומר עליי מלמעלה כמו שרק מלאכים יכולים
לשמור.

אני מבטיחה לך שלעולם לא אשכח אותך, ולא אפסיק לספר עלייך
לעד.
מלאך שלי, תשמור על עצמך שם למעלה. ואל תשכח את האנשים הקטנים
שנמצאים למטה אשר אוהבים אותך ומחכים ליום שתחזור והעולם ישוב
להיות יפה יותר.


                                     אוהבת אותך,
                                     באהבה שלא תגמר לעולם.
                                     אחותך הקטנה.
                                     דנה תורג'מן.