זהו סיפור עלייתו  של טו-גאנס - סוכן בקואליציה השמאלית של
הצד האחר, פרוטקטור באר"ט - ארגון הרצח הטהור.
בעולם מוכר לכאורה נאספים להם שדים, מלאכי חבלה ובראשם סמאל
להגן על ציר הרשע (השכלה, מדע ,תעשייה) ולמנוע את כוחה של
האלוהות.

שעות לאחר הנחיתה מצאתי את עצמי באחוזתו של דון אלפרדו, ראש
המאפיה הבולגרית בדרום העיר.
נכנסתי לביתו העצום והשולחן כבר היה מוכן, כאשר בראשו דון
אלפרדו ומימינו איציק בן שלוש.
ברכתי את אשתו של דון אלפרדו בשלום ארוך".נבלה!"היא חייכה
ואמרה בשנאה מתוקה. חייכתי בחזרה, התקדמתי לדון ונישקתי את כף
ידו, כשהוא יושב וסופר את הז'יטונים. "מה עשיתי?"שאל איציק
בחיוך זדוני את אשתו של הדון. "אני אמרתי בלי סיגריות! נכון?!"
היא הסתכלה עליו ברצח.
"סך הכול סיגריה אחת...לא עישנתי כל היום!" ניסה איציק לעמוד
על שלו, אך מיד כיבה את הסיגריה שכן לדון אלפרדו נשמטו הקלפים
מהיד בעת טריפתם.
התיישבתי לשמאלו של דון אלפרדו והסתכלתי על ראשו הגדול.
"טו-גאנס, איך שהשתנית! נכון שהוא נהייה יפה יותר, אשתי?"פנה
אלפרדו לאשתו שהתעסקה בהנחת בורקסים בקערה הקבועה.
"טו-גאנס, החלטת לחזור לארץ! מה קרה? סמי "דיבר" אתך?" שאל
איציק בעוקצניות. אני ניסיתי את המבט המאיים של דון אלפרדו,
"מה עכשיו?!" השתומם איציק. הורדתי את מבטי באטיות, הוצאתי את
המיני מגנום והנחתי אותו על שולחן העץ. איציק הרים את מבטו
מהקלפים.
"זה בשבילך דון אלפרדו! מתנה ממני אלייך על כל מה שעשית בשבילי
באותם שנים בעיר הדרומית. תודה לך".
"תוריד את זה מהשולחן! שאשתי לא תראה, מה אתה מטורף? היא תתחיל
עם הפרצופים שלה וחבל לי על הזמן!!!" הוא דבר בבהלה.
"טוב! אז אחר כך!" התקפלתי.
"מממ...יודע מה תביא אותו רק לרגע". אלפרדו חטף את האקדח, קם
ממקומו ותוך כדי מבטים מפלילים מאוד, הוא נכנס לשירותים.
הוא הוריד את המים כדי שאשתו לא תחשוד לרגע, אך לשווא, כי
הקוברה קלטה אותו מהמטבח והיא רצה אליו, דוחפת אותו וצועקת
"איפה הוא?! תוציא אותו עכשיו!!!"
"על מה את מדברת אישה?!" הוא התגונן ונגב את פניו.
"נבלה! אני רוצה שתחזיר לחולה את המתנה שהוא הביא לך! נמאס לי
לגור במאורת רוצחים, התחתנתי אתך כדי לצאת מזה...אתה
הבטחת...אבל...אבל אף פעם לא חשבת לקיים!!!" היא ממש התעצבנה.

לדון אלפרדו לא נשאר נשק להתגוננות הוא נתן את צליל
ה"פיסססססס", מעין צורת אנחה מזלזלת שאמרה במילים אחרות "למה
את צורחת, לא לפני אנשים" וכיו"ב.
"יאללה משחק! משחק!" קרא איציק ומזג משקה שחור לכוסו. אלפרדו
הרגיע את אשתו במלמולים ומיד חזר לתפוס את מקומו בראש השולחן.
התחלנו לשחק את משחק הפוקר.
הבעיה היחידה במשחק הייתה שהיינו חייבים להפסיד את כספנו לדון
הגדול מהסיבה הפשוטה שרצינו להמשיך לחיות, ראה המקרה של
"חלאתי" שהיה יד רביעית במשחק, עד שלקח לדון קופה בזוגיים נסיך
בלבד.
עבודתו של דון אלפרדו על "חלאתי" תויקה במאגר המידע הבין יבשתי
בלימה, עבודה שהפכה עד מהרה ליצירת מופת בקרב חובבי הרצח הטהור
ואף זיכתה אותו ב 4 פרסים שהוענקו לו במסגרת פסטיבל "דם".
מגש הבורקס הונח על שולחן הכבוד והראשון שטעם היה כאמור מר
שלוש שבדיוק העלה את הסכום ל - 35, 000 $.
הבנתי שעומד להתפתח קרב פסיכולוגי והחלטתי להתחפף מהסיבוב. דון
אלפרדו מת להיכנס, הוא יודע שהמניאק מבלף. "איי ט'ינק הי 'יז
בלופינג!" פלט איציק אנגלית בריטית כבדה. הוא הסתדר על הכיסא,
ינק מהסיגריה ושחרר את העשן לשדה הקרב.
"אתה שוב פעם מעשן?" התעצבן הדון בשביל להרוויח עוד זמן מחשבה
יקר. "דבר! דבר!" הלחיץ אותו איציק. הדון לא ויתר, הוא שלח את
ידו לערמת הז'יטונים והעלה את ההימור ב 23, 000 $.
"אח... אח... אח!" השתעל איציק.
"מה קרה? היה לך גוש בחלב של אימא?" הקניט אלפרדו את איציק
ומהר להראות לי את קלפיו, מהלך שמלחיץ את היריב באופן נואש.
הווה אומר אף פעם, אבל אף פעם, אל תעשה את זה לדון אלפרדו
הגדול.
נסיך, מלכה ושלושה אסים. זאת הייתה היד של הדון והתרגיל המלחיץ
עבד על איציק. "אני בחוץ!" קרא איציק.
"שפן! אתה לא סתם שפן, אתה שפן דיונות!" קבע הדון וכולנו ידענו
ששפן דיונות בורח הכי מהר.
"גם ככה היה לי רק זוג ולא רציתי". האדים איציק.
"אז בזוג אתה מכניס 35? אתה שחקן מיקימאוס ורק שתדע שבלאס
ווגאס מזמן היו יורים בך!.
אני הפסקתי לשחק אתכם, ילדים!" הצהיר הדון וקם מכיסאו.
איציק ואני אספנו את הז'יטונים והתארגנו ליציאה כשברקע
רטינותיו של הדון. הוא הזיז עיתונים והתיישב בפינת הטלוויזיה
שהייתה למקום הקבע של אשתו והחתולה שמזמן הייתי צריך לחסל.
יצאנו מהאחוזה בשלום קריר ומיד עברנו לסיכום הערב.
"למה אתה חייב להרגיז אותו?" שאלתי.
"אתה מכיר אותו טו-גאנס! הבנאדם מטורף!"
"שקט, שלא ישמע אותך! בוא נלך מפה!" סגרתי את הנושא ונכנסנו
למכוניות הגדולות שלנו. הגענו ללשכת משרדו של איציק, בכניסה נח
לו שולחן אורן מיובא מווילס, שיפולי הדפנות המסוגננות הסגירו
אותו. מאחורי השולחן עבדה בנמרצות פקידה כחושה מהסוג שאדון
שלוש מחבב. מר שלוש צעד לעברה, הוציא את המסטיק הנצחי מפיו,
הדביק אותו למאפרת השולחן והתיישב ליד הפקידה כשהוא מפיל
ניירות, עטים ומהדקים. "היו לי אילו שהן הודעות?"
"לא מר שלוש, לא היו הודעות!"
"תגידי... כולם בפנים?"
"כן מר שלוש, כולם בפנים!"
איציק קרץ לעברה והוביל אותי לחדר הכינוסים. הוא פתח שתי דלתות
לכיוון פנים ולפניי נחשף שולחן עץ מהגוני דרום מלזיאני משובח.
השולחן היה ארוך וניתן היה להבחין שגולף ישירות מהעץ, ללא
תוספות וחיבורים.
"לפי סעיף 213 "הרצח הטהור", המועצה החליטה לגייס את מחזור 72'
למטרת השמדת מחדל". החל איציק לנהל את העניינים.
"...על המחדל ארחיב בהמשך אך מה שחשוב הוא חברים שהגענו לשלב
השלישי
במסגרת אומנות הרצח הטהור, שלב לו חיכינו אחרי שהתנסינו בשלבים
הראשונים והמפרכים שהיו:
I. התמקצעות ראשונית -"טירונות".
II. יישום אישי.
היום התברכנו לעבוד בקבוצה ושלב זה מהווה צ'ופר מטעם המועצה אך
בעבודת צוות כפי שלמדתם ישנו חיסרון והוא הקשר עצמו, שכן הלוחם
מרגיש מחובר לחבריו ולכן אחוזי הדריכות וזריזות המחשבה
יורדים".
אני בכל אופן הייתי המום, סוף סוף ההתכנסות הגדולה. התיישבתי
על כיסא גדול בצד השולחן כאשר גדולי אומנות הרצח הטהור מסובים
עמי והם שותקים במקצועיות תוך כדי העברת מבטי הערכה וגעגוע אחד
לשני.
מימיני ישבה לא פחות ולא יותר "סוזי קצפת" הזונה השלטת. לא
להאמין שאחרי כל השנים הרעות הללו היא הצליחה לשרוד, הייתי
בטוח שהיא תגמור עם כדור בראשה וחזייה קרועה, אבל להפך, היא
נראתה נהדר מתמיד.
סוזי קצפת ידועה בהשגת מטרותיה, שכביכול נראות תמימות, אך
מאחורי כל פעולה שולית נרקמת מזימה מזימתית. ולמרות שהיא
מצטיירת כקריקטורה, סוזי אחת הנשים המסוכנות והמקצועיות
שידעתי.
בעודי מהרהר על גדולתה של סוזי זאת הניחה את ידה על ירכי ואמרה
בקול מזמין "טו-גאנס... לונג טיים נו סין!"
"למה יש לי את ההרגשה שטוב שהיה כך, מיס סוזי קצפת?" החזרתי.
"אולי בגלל שאתה מפחד! אתה מפחד ממני נכון טו-גאנס!? תמיד פחדת
ממני!"
הפכה סוזי את קולה לדקיק ומציק כאשר עיניה נעלמו בחיוכה
המרושע.
"זה שספידי סאן-רוף נפל בפח לא אומר שגם אני רוצה לטעום מאותו
מיץ זבל. היחסים בינינו הם עסקים בלבד! קאפיש?!" הבהרתי את
עמדתי.
סוזי הורידה את החיוך והושיטה יד חלקה ללחיצה, אני הושטתי
בחזרה וכשמבטינו נפגשו צחקנו כחברים לכל דבר. היה קשה שלא
להבחין במבטיו של ידידי משכבר הימים "ספידי סאן-רוף" שהסתכל
ללא הרף לכיווננו. אפילו שידע שהשיחה הייתה חברית לכל דבר הוא
חשד וזה בדיוק מה שאיפיין אותו, הוא היה חושד, הורג ומשאיר
לסמי את הסידורים. היה לי פשוט הכבוד לעבוד עם ספידי. גלריות
שלמות נפתחו בעקבות עבודתו על 700 תינוקות מכל רחבי בתי
היולדות בארץ. ספידי היה מדוגם תמיד בשני אקדחי סמית' אנד
ווסון מודל 66 בקוטר 0. 357 מגנום, נושא 6 כדורים בתוף. אקדח
עשוי פלדת אל-חלד, נוח לירי, מהיר ואמין מבחינה מכאנית. למרות
שקשה להסוות את האקדח, ספידי נשא שתי חתיכות כאלו על גופו
בנרתיקי גב.
אבל שום דבר לא בישל את שמו של ספידי כמו עבודת השוט-גאן שלו.
5 כדורים בבית הבליעה, שקשוק בגחון הרובה, הליכה והתבלטות בשדה
הקרב תוך כדי יריות, אומץ לב, הוא היה הלוחם המושלם!
ספידי הוציא סיגריה מהקופסא, ביד אחת כמובן, והצית אותה בעזרת
מצית פשוטה ש"סחב" מימשהו קודם לכן. ספידי הסתכל עלי כאילו
שהיה דון אלפרדו בעצמו, למרות שכשחושבים על זה הוא ממקורביו.
הוא הביט בי וזרק לעברי את הקופסה. "קח! תיקח!" ספידי דיבר
וחשף את שיניו הלבנות.
"אהה... טו-גאנס, תקשיב! העירה לי המורה איציק. "אני בסך הכל
עושה את עבודת הפרקליטות! אני יודע שזה משעמם אתכם אבל בבקשה
כמה דקות של ריכוז".
"סליחה איציק! תמשיך...!" התנצלתי.
"אם כן, הוסמכתי על ידי הארגון לנהל אחר השמדת המחדל אז שימו
לב טוב", ברבר איציק ונעלם ב "פייד" כאשר אני מביט בכיסא הריק
שליד ספידי. על השולחן למול הכיסא הונח לוח קטן בו נכתב כי
"חיימיקו לא יגיע היום, הוא בפעילות מבצעית ת"פ ענף רציחות לא
הכרחיות אך מידיות!"
עיטוש קל מימיני והפניתי את מבטי למקור הקול. אני לא האמנתי
למראה עיניי, אחרי שנים ארוכות של אי ודאות אני פוגש בשניים
שהיו לאחד, פרי עבודתו של המדען ההולנדי-גרמני "הובר
באכרמאכר", אשר הקדיש את כל חייו לפיתוח האדם המושלם. אותו
הובר רצה להציף את השוק באנשים שלו, אך עד מהרה השלטונות עלו
עליו והם עשו הכול בשביל לחסל את הפרויקט היוקרתי והחדשני שלו.
מששמעו ראשי הארגון על הפרויקט החדשני החליטו לתת יד לאותו
הובר אשר במחתרתיות ייצר שניים נוספים, שניים שהיו לאימת מערב
אירופה, בעלי קשרי טלפתיה מדהימים, שניים שלחמו בסיירות
הנבחרות ביותר של האר"ט - ארגון הרצח הטהור!
לא משנה לאיזה מצב יקלעו, השניים הללו תמיד ילבשו את
הטוקסידואים הכחולים והמבצעיים שהעניק להם הארגון.
ניסיתי להתנתק מהאנשים ולהתרכז בדבריו של איציק - פרקליטנו.
"...לפי רישומי האר"ט פרויקט וחבר יקר בשם "בול-פייס באבל" נפל
במלכודת אשר טמנה "לוטננט סופיה" או במילים אחרות ה"סגן
הבולגריה". כן כן! חברים, היא ולא אחרת, בת טיפוחיה של המאפיה
הרוסית.
למי שעדיין לא יודע, "לוטננט סופייה" היא המכונה המושלמת
והקלאסית ביותר נכון להיום. עד עכשיו הארגון הבליג לפיתוחה
המאיים ולא יעלה על הדעת כי יפעילו אותה נגדנו, נגד הארגון
הגדול והמפותח ביתר בעולם - ארגון הרצח הטהור!"
"את זה כבר שמענו איציק! תעבור הלאה!" האיצה בו סוזי.
"חברים! אני רוצה לחדד את הנקודה ולהדגיש, תיזהרו! לנבלה הזאת
יש כוח לפחות כשל התאומים. בל נשכח כי שליטתה בנשק מעולה, שלא
לדבר על אומניות הלחימה שרכשה כחלק מפיתוחה. "באבל", שהיה מנהל
אגף במודיעין הארגון, נחטף על ידי הזונה ועליכם, רבותיי, לתפוס
אותה, לחסל אותה ולהחזיר כמובן את באבל שלם ובריא לחיק
ארגוננו. האר"ט מציין במסמך שנשלח לי כי יש לנו 46 שעות עד
שיפרצו את מאגרי מוחו".
הבטתי בגבותיו של ספידי, הן אמרו הכול, וסוזי התפרצה: "כלבה!
אני אתן לה ללקק את בית השחי שלי!!!"
"אמ... אמ... אמ", כחכח איציק בגרונו והחזיר את המבטים אליו.
"ועתה אקרא את דבריו של אבינו הרוחני, הגורו- סמי!"
איציק השתעל והמשיך:
"חברים יקרים!
אתם! הצבא של החיים, צבא ההגנה להנאה!
אתם לא עוד סתם מכונות רעות, אתם אהובים, יש לכם תומכים
ואנחנו סומכים
עליכם!
בפעולה זאת לא יהיו מנהיגים! אתם תהיו השמינייה הפותחת של
מחזור 72
בארגון הרצח הטהור!"
"שמיניה? איך הפכנו לשמינייה? הרי אני - 1, סוזי - 2, האחים -
4, ספידי - 5, חיימיקו - 6, איציק - 7 ומי השמיני לעזאזל? מי?"
שאלתי את עצמי.
"אתם בטח שואלים את עצמכם מי ה-8 בחבורה, אם כן בצווי הסיפוח
לכנס השלב השלישי מצאתי צו אחד מעניין אודות חבר חדש שיסייע
לנו בחודשים הקרובים. הוא לא ידוע בשטח שלנו אבל בכל זאת
הארגון מינה אותו ואין באפשרותנו לערער. לאיש קוראים "המהנדס",
או בחוגים מקצועיים יותר "המורה לגיאומטריה". חלחלה עברה
בגופי, סירבתי להאמין למשמע אוזניי והשתוללתי.
"המורה לגיאומטריה! הוא גוף פרטי! אני לא עובד עם אנשי שלט
רחוק וכולכם יודעים את זה!"
"טו-גאנס! טו-גאנס", ניסה איציק להשחיל מילה.
"אתה אל תגיד לי טו-גאנס! אני ראיתי שלושה מהאנשים אותם שעבד
בעזרת השתלת שבבים לירכם. הבחור פסיכופט ואני מוחה על
הצטרפותו!"
"תקשיב טו-גאנס! אם סמי קואופרטיב החליט שהוא בפנים אז אין מה
לעשות!" התפלצן ספידי.
"לא כך הכרתי אותך, ספידי!" עקצתי.
"דברים משתנים טו-גאנס, דברים משתנים!" הוא עיצבן.
"כן! במיוחד אחרי שהם מפסיקים לנשום, ספידי!" לא הפסקתי.
ספידי הביט בי, עצבני כולו, אך הוא ידע שכשנשלוף ביחד זאת תהיה
עבירה על החוקים בשלב זה של ההתמקצעות.
"טו-גאנס תירגע! מה קורה אתך? אנחנו אתך!" הרגיע אותי הוגו.
"ישנה בעיה אחת עם ה 'מהנדס'!" ציין איציק.
"והיא?" התעניין ספידי.
"הוא חמוש ב-גלוק 17!"
"זהו זה? גלוק 17?! צעק הוגו.
הייתי בהלם! כל מה שסימל את הביזיון שלחמנו כנגדו היה באקדח
הזה, אשר יוצר משאריות פלסטיק. למרות שהוא נוח משהו בן זונה
ויש בו 17 כדורים, חסר לו דבר אחד חשוב, והוא הנשמה! ולסיכום,
האקדח הנ"ל הוא צעצוע אוסטרי ללא מבינים בלבד.
"אהה...חברים! אני חוזר ואומר שהוא בפנים ואנחנו נבצע את
הפעולה על הצד הטוב ביותר! קדימה אין זמן לויכוחים!" פקד איציק
ואסף את התיקיות משולחנו.
"ולמה הוא לא כאן? אני מתכוונת ל'מהנדס' כמובן!"
"עזבי! את לא רוצה לדעת!" ענה איציק והסתובב.
"בואו נלך לאכול!" צעקו פוקו והוגו
"רעיון מעולה! אני מכירה פה ממש מסעדה ביתית", זיינה סוזי
ת'שכל ופיזרה על עצמה פרפיום שהוציאה מהתיק. "כן! רעיון
מעולה!" הוסיף ספידי בהתלהבות לא מוגדרת וגרר אותי בחיבוקיו.
עצרנו בסופו של דבר במסעדה למאכלים תימניים. הזמנו לחם עם
גבינה צהובה, לחם עם מלוחה בולגרית, לחם עם עגבנית, לחם עם
חריף, לחם עם מתוק, לחם עם לחם ו - 5 כוסות סודה.
דווקא היה נחמד, איימנו אחד על השני, והחלפנו חוויות מהשלב
השני - יישום אישי כמובן. "חבל לנו על הזמן!!!" נכנס איציק
בשאגות.
"מה קרה? מה העניינים?" שאלתי בצ'יחיות.
"ספידי, אל תתעצבן, אבל הגרוע מכול קרה - דון אלפרדו ואשתו
חוסלו!"
"מה ?! איך...למה?" התרגש ספידי.
"וזה עוד לא הכול! המשטרה בבדיקותיה..."
"מה? המשטרה ?! אני רוצה שחקירות מודיעין עכשיו ימצאו את
הרוצח! מה אתם מפגרים, לתת למשטרה לחקור את העניין, הם עוד
יגידו שחייזרים עשו את זה!" התחמם ספידי.
"ספידי...עם כל הכבוד לאלפרדו אתה יודע שהוא לא חבר מוכר
בארגון, וחוץ מזה שהמשטרה כבר הצליחה לעלות על משהו!" איציק
המשיך. "מסתבר שבמקום ההתרחשות נמצאה כוסית ליקר משובח וכל
הספוטים מכוונים ל "לוטננט סופייה", בעלת החולשה למשקאות
צמיגים ומשכרים".
"היא חיכתה שאנחנו נעזוב את האחוזה של דון אלפרדו" אמרתי.
"חייבים לעשות משהו בדחיפות!" דיברה סוזי ונתנה שיהוק פנימי.
"...ככל הנראה נכנסה סופייה ברשות השניים, היא התיישבה בסלון
ואף כובדה באותו ליקר. מסתבר שבמשך השיחה הבולגרייה שלנו מלכדה
את החתולה שלהם בחומר נפץ מסוג C-4. הסגן יצאה מביתם והפעילה
את הפצצה בעזרת שלט רחוק. עדי ראייה סיפרו כי ראו אישה בלבוש
ספורטיבי רצה וצוחקת בקול גדול ומפחיד. אותה אישה נכנסה
למכונית צרפתית גדולה, לחצה בגבריות על דוושת ההאצה והעלתה את
הרחוב בגז רעיל!"
לשמע הדברים הללו הוצאתי את אקדחיי ה"גולד-קאפ", שלפתי מתוכם
את המחסניות והכנסתי מלאות במקומן, רק לשם הביטחון האישי שלי
ושחס וחלילה לא יקרו אילו שהן טעויות.
"אני חושב שאני יודע איפה נמצא את הכלבה הבולגרייה!" קמתי
והצהרתי.
יצאנו מהמסעדה כאשר משמאלי ספידי גורר את השוט-גאן, מאחוריי
הוגו וקצת לפניי פוקו. מימיני נעה סוזי, והיא טוענת אקדח "סיג
סוואר" מדגם P 230, אקדח מהיר רצף אשר את מנופו ניתן להשאיר
למעלה למקרה הפתעה, אקדח קטן לנשיאה בתיק.
מה שכן, זה שסוזי מסתירה צמוד לירכה הבריאה מפלצת העונה לשם
"נשר המדבר", אקדח בעל קליבר ענק, עיקרון תפעול כשל רובי סער
בעל כדורי מגנום בקוטר 0. 44 !
כלי נשק אימתני, מספיק לראות אותו אחוז בידיו של משהו, הוא
העמלץ הלבן בקרב שאר הכרישים ואינני משתמש בו מהסיבה שמווה,
אני בצרפתית, יורה מטחים ולשם כך רק הקולטים האישיים שלי.
הוגו ופוקו תפעלו הכנסת מחסניות לאקדחי העוזי שלהם, אקדחים
בעלי 20 כדור, מגושמים וכבדים. ניתן להרכיב להם קת קטנה.
נעצרתי ליד מכוניתי, פתחתי את תא המטען והוצאתי משם את אפוד
המחסניות שלי. הטענתי את עצמי, סגרתי את התא והתקדמתי ל"גרנד
שירוקי" של ספידי.
נכנסנו לג'יפ, על הדשבורד הותקנו 6 נשאי אקדח ובתוכם ברטות
מדגם F92. מעל לראשו תלויה חרב ויקינגית גדולה אשר בהנפתה ניתן
לגדוע כל עצם. מצדדיו נחו שני רובי שוט-גאן במצב של שליפה
מהירה. השמאלי היה מוארך ואילו הימני מקוצר קנה לטווחים קצרים,
נושא שני כדורים בלבד.  
כיוונתי את דרכנו למרכז העיר, מי כמוני יודע שהרוסים "הרוסים"
על מנת" ביג מאמא" שמאחורי הקולנוע.
הגענו למקום וספידי החנה במדרחוב. בשניות פרקנו מהרכב והתפצלנו
לשני כוחות עיקריים כאשר בראשון אני וספידי ובשני האחים
ההולנדים. היו לנו ויכוחים לגבי סוזי, אבל בסוף הוחלט שהיא
תחבור לאיציק.
נכנסנו לאחד הרחובות המסריחים, ספידי דרוך ולחוץ מת להיתקלות
עם הרוסי הראשון.
קולות ברוסית נשמעו מחדר המדרגות שמימיננו, שני אקדחי קיפצו
לכפות ידיי וספידי נכנס לכניסת המבנה, סימן לי בגבותיו ואני
אוטומטית פותח פינות.
"צ'חוצ'קה... צ'חוצ'קה", התגברו הקולות מלמעלה.
הושטתי את ידי לכיוון, הם ירדו במדרגות ללא חשש, משכתי פטישים
אחורה והם קפאו במקום מחכים לפעולה הבאה שלי. "צ'חוצ'קה!" צעק
המאסף והשניים הקדמיים ניסו להכניס את ידם לז'אקט.
נתתי שני כדורים לראשם והצעקן מביניהם הספיק להתכופף ולחזור על
עקבותיו. שני הבחורים הרעים נפלו והתגלגלו לרגליי, דילגתי על
גופותיהם בכוונה להמשיך את המצוד אחר החבר השלישי, אך ספידי
הזיז אותי ממקומי ושחרר שלושה כדורי ציד אשר התיזו כלי דם לכל
הכיוונים.
"עכשיו אני מוביל!" דיבר ספידי בשם הטירוף, עלה במדרגות, הכניס
כדורים לשוט-גאן וחטף ירייה בכתף מאותו רוסי שהתחמק. ספידי
הופתע, כאילו מישהו הרגע קילל את אימו שהייתה לחייו.
הרוסי הרים את ראשו ממעקה המדרגות ואני יריתי לעברו כדור
שהחטיא את צווארו האדום. ספידי, אחוז דיבוק, שוב הזיז אותי
ממקומי והחל לרוץ לעבר הרוסי שהתבצר מאחורי המעקה.
חיפיתי על ספידי שעלה במעלה המדרגות וחיכיתי לתזוזה מצד הרוסי,
אך הוא החליט כנראה לחכות עד שספידי יגיע ויניח על ראשו 25
הנחות רובה אשר הפכו את מוחו לעיסה כהה.
ספידי הרים את ראשו מגופת הרוסי, ניסה לנשום, וכשהסתבך העיף
"סמאחטה" שמקורה בעישון יתר.
"אם תשים לב טוב, אתה תראה שזה ירוק!" הוא הצביע על הרירית
שפלט. ירדנו בחזרה לאחר שניקינו את הבניין מהשלושה וממש בכניסה
שמענו ירי מתת מקלע. הבטנו אחד על השני וטסנו החוצה, שם עמדו
התאומים מרוקנים את כליהם על אישה אשר ספגה את כל פגיעותיהם.
התאומים סיימו ועשן יצא מהרובים הקטנים שברשותם. הם חייכו,
התקדמו לגופה ואנחנו אחריהם.
"אני רוצה שיצוין בד"וח האירוע כי אני הראשון שדפק בבולגריה
הבת זונה!" התפאר פוקו והכניס מחסנית.
ספידי הרים את ראשו מהגופה, התרומם ומחוץ לכחול הכניס אגרוף
בפרצופו של פוקו.
"זאת לא היא!" אמר ספידי.
איך אתה יודע?"שאלתי.
"כי השיער שלה אמיתי!" הוא ענה.
"לא ידעתי שאמורה להיות לה פאה!" אמר פוקו.
"זהו תכסיס של הכלבה 'לוטננט סופייה'" סיכמתי את האירוע.
"כדאי שנתפצל" הציע הוגו הרגוע.
"רעיון טוב! אתם תלכו ל"ביג מאמא", אנחנו נעשה סיבוב ונחבור
אליכם בהקדם האפשרי", אמרתי.
"נראה אתכם!" הוסיף פוקו והשניים רצו לכיוון.
ספידי הוציא סיגריה ןאני אחריו.
קיוויתי להצית אך מטח של 12 כדורים מהירים שלא מסוג עוזי נפלטו
והדהדו ברחובות הצרים. הסתובבתי למקור הרעש והבחנתי בדמות קטנה
ושרירית רצה במהירות-על, מקפצת על פחים ורשתות. היא הייתה
במרחק של 30-35 מטר מאיתנו. ספידי הרים קנה ואני אחריו, מגיב
באש תופת כלפי המטרה.
הדמות נעלמה, רצנו לכיוון ה"ביג מאמא" לבדוק מה העניינים עם
האחים השוודים. אהה, סליחה! ההולנדים!
זה היה הדבר האחרון שחשבתי לראות! האחים ההולנדים שכבו על
ריצפת המקום, מתעוררים מאיבוד הכרתם. הם חטפו פגיעות ישירות
במגני החזה שבבטנת הטוקסידו'ס, ככל הנראה מאקדח "רוגר"
אמריקאי, אקדח באורך 14 ס"מ, עשוי גם כן פלדת אל-חלד, מספר
כדורים במחסנית - 10, משמע היו לה שניים מכיוון ונורו 12
כדורים.
ספידי קרא לי הצידה, הוא הוביל אותי לבר הצמוד שם מצא כוס עם
שאריות ליקר שוקו כבד. הסקנו את המסקנות ויצאנו לכיוון בריחת
החשודה. ספידי טען את רובהו ואני אחריו, בריצה קלה מחליף
מחסניות.
מחסן מכונות חסם את דרכנו, סימנתי לספידי להתפצלות והוא איגף
את המבנה.
הרמתי את שני הקולטים שבידיי לגובה ובעטתי בדלת העץ הרעועה.
נכנסתי פנימה, העברתי מבטים על תקרת המחסן, המשכתי לנוע
וכיוונתי את אקדחיי למקום מבטי, הייתי דרוך ומכה שנחתה לאחורי
ירכי מוטטה אותי ארצה.
הרגשתי יד שמשכה בשערות ראשי ויד שנייה אשר פרקה אותי מאקדחי
השמאלי. ניסיתי להלום בראשה בעזרת אקדחי הימני אך הדמות אחזה
בידי ובמקצועיות העבירה אותה לגבי. היריב ריתק אותי וידעתי כי
המשך הקרב תלוי אך ורק ביכולת הספיגה שלי. הדמות הרימה אותי
ממקומי וכיוונה את דחיפתי לקיר משמאל אשר במרכזו חוטר גלילי
משומן מוכן לשיפודי.
האינסטינקטים הוותיקים שלי הרימו את רגלי לעבר הקיר, נתתי צעד
ועכשיו הייתי מאחורי הדמות שלבשה חליפת טרינינג בעל קפוצ'ון
שהסתיר את פנייה.
הכנסתי מכת אגרוף לאזור הכליה הימנית אך זה היה כמו לחבוט בפח
ה"פייר-בירד" שלי. החלפתי יד ושלחתי אותה לכיוון לסתותיה
החזקות של הדמות. הקפוצ'ון הוסר מראשה של הדמות ופרצופה הגדול
של הסגן הבולגרייה נחשף בפניי.
המשכתי להכות בה, זה היה הסיכוי שלי, אך זאת חזרה לעצמה
בשניות, בלמה בשיטתיות את מכותיי הליצניות ואף הכניסה לי מכת
אשכים מצוינת שנטרלה את מרכז ההגבה שלי.
אגרוף לפי חתם את מפלתי ואני שכבתי שם בחיבוק אשכים מנגב את פי
מהדם. החזרתי את מבטי הפתטי לגברת וראיתי אותה מורידה את חולצה
וחושפת את גופה השרירי.
"הפעם הסתבכתי!" דיברתי לעצמי כשהמבט שלי קבוע על המשך
פעולותיה. היא הרימה את זרועותיה ואני כמעט הקאתי מקבוצת
השערות שנחו בבית השחי שלה.
כל שנייה שעברה ידעתי שאני הולך ושוקע. חיפשתי את אקדחיי אך הם
היו רחוקים ממני. הסתכלתי לעברה שוב והבנתי שהיצור מולי הוא
אכן מכונה מושלמת ושכל פעולה מצדי רק תגרום לי ליותר כאב וסבל
בעת מותי שהתקרב ובא.
"תנחש מה?" היא דיברה אלי.
"מה?!" שאלתי באפסיות.
היא ניסתה להוציא אקדח אך ספידי הושיט את רובהו לפרצופה.
"הגיע הזמן שתדעי מה זה להפסיק!" ספידי שקשק ברובה.
"אתם רגלי אווז מסריחות! כולכם רגלי אווז" ניסתה להסביר.
"איפה באבל?!" שאל בטירוף.
"...אתם לא מבינים...זה לא מה שזה נראה לכם...אתם בסך הכול"
ספידי הכניס את עינו אל הכוונות המיותרות של הרובה.
"לא! תן לה לדבר!" צרחתי וראשה התפוצץ.
"מה עשית?" שאלתי את ספידי כשהוא עדיין מכוון את נשקו אליה.
ספידי התנדנד והסתובב אלי מפויח כשחתיכות מבשרה החרוך כיסו את
פניו.
"אני לא יריתי בה! אני נשבע לך", ניסה ספידי להסביר ונפל ארצה.

"זה בסדר!" נשמע קול מפתח המחסן. נתתי חצי סיבוב וזיהיתי את
סוזי.
"סוזי! היא התפוצצה! היא התחילה לדבר על רגליי אווז ואז היא
התפגרה" אמרתי.
"מה קרה לך?!" שאלה סוזי בבהלה כשהבחינה בחבורות שעל פניי.
"הבת-זונה פוצצה אותי", התיישרתי.
"אבל אני השתלטתי עליה!" הוסיף ספידי שכבר עמד על הרגליים.
"ו-?" שאלה סוזי ועזרה לי לקום.
"ו.. פתאום הראש שלה התפוצץ!" ספידי ענה.
"מוזר מאד!" אישרה סוזי את דבריי.
"שום דבר אינו מוזר!" דיברה דמות בכובע צרפתי כשבידה אקדח
"גלוק".
הושטתי את ידי לקולט ויריתי בקנהו של האקדח האוסטרי.
"תוריד את החרא הזה כשאתה אתנו!" הצעתי למהנדס והוא המשיך
בהסברו.
"...הסגן סתם שיחקה בכם! עוד רגע והייתה מחוררת אתכם, אני מכיר
את כל התרגילים שלה!" דיבר המהנדס בביטחון והסתכל לתוך עיניי.

"אבל איפה "באבל" לעזאזל?" שאל ספידי.
הוא בחוץ על הג'יפ, חיימיקו שיחרר אותו בזמן שאתם הייתם
הפיתיון ואני כמובן הדייג". הוא היה מרוצה מעצמו.
יצאנו מהמחסן מחובקים אך עייפים. חילקנו סטירות ל "באבל"
והתארגנו על הג'יפ. ספידי עמד על כך שהוא ינהג למרות שדימם
למוות. סוזי כמובן לידו וחמשתנו מאחור.
"עכשיו!"לחשתי וצבטתי בזרועו של הוגו.
הוגו התמתח קלות והנחית מכת קרטה לעורפה של סוזי. סוזי נמרחה
על משענת הכיסא ואנחנו עצרנו את הג'יפ, הורדנו את סוזי למטה
ו"הבאנו בה" כשהיא מחוסרת הכרה.
סוף טוב, הכול טוב, אך כל עניין "רגלי האווז" עדיין לא הסתדר
לי.

בהמשך"טו - גאנס"חלק ב' - המטטרון!