"אם יש מישהו בקהל שחושב שהשניים האלה אינם מתאימים שיאמר את
דברו או שינצור את פיו לעד".

אני! צעקתי בתוכי. אני חושבת שהם לא מתאימים! אני בכלל חושבת
שבשנות הנישואין שלהם הוא יהיה אומלל והיא תגלה שזה לא זה
בכלל. ואז הם ייפרדו בהליך גירושין מכוער במיוחד. והם לא חתמו
על הסכם ממון, כי הם כזה זוג. כי הוא כ"כ בודד והיא כ"כ מאוהבת
בו. והפרידה,  והכלב... הכלב שלו ילך אליה! והיא לא תדע איך
מטפלים בחומי הקטן! הרי היא לא הייתה אצלו בבית, ולא שתתה איתו
בירה, היא לא הלכה איתו לסרטים ולא זרקה איתו פופקורן על אנשים
מכוערים במיוחד, היא לא טיפלה בכלב הזה כשהוא היה מלא פרעושים
ומגעיל, היא לא...
"אני, אני חושבת שהם לא מתאימים! בכלל בכלל לא! זה אפילו
לא..." אפילו לא הגיוני.
אני, מקנאה.

כל המבטים מופנים אלי.
ופתאום הליך הנשימה נראה לי קשה ומסובך הרבה יותר.
הוא מסתכל עלי במבט מעט לא מבין. היא מלאת רעל.
"חשבתי שאנחנו חברות", היא אומרת דרך המבט מלא השנאה שכ"כ
אופייני לנקבות כמוה.
גם אני.


שנה וחצי אחורה.
מסיבת יום ההולדת ה21 אצלי בדירה.
היא - חברה. הוא - מישהו שרק הכרתי.
חשבתי שאולי לראשונה בחיי הבחור שיושב למעלה (ומי שמצליח
להוכיח לי שבאמת יושב למעלה בחור מקבל פרס כספית נאה) החליט
להתחשב בי ולשלוח מתנה בדמותו. ובכלל, הוא היה כל שביקשתי,
כל שביקשתי ואפילו נחמד אלי.
והייתה לנו שיחה כזו טובה!
אפילו הסתכלתי לו בעיניים.

אבל אז היא באה. איך כל הזוגות תמיד מכירים דרכי, לעזאזל? ואני
בכל זאת נשארת לבד. איך?
היא באה וישר כבשה אותו עם חיוך הקולגייט והבטן השטוחה שלה.
ואני?
ישבתי בצד. ויתרתי, כמו שאני תמיד מוותרת.
אני לא אלחם על בחור עם חברה, חשבתי לעצמי. מתישהו יבוא חדש.
הם תמיד באים.

והולכים.


והנה אני פה.
עומדת בשמלת השושבינה הכ"כ מזעזעת. לא חשבתי שאנשים באמת
מסוגלים ללבוש צהוב.
והנה אני פה, בשמלה צהובה מזעזעת שלא הייתי לובשת בחיים אם לא
הייתי חברה אמיתית, עומדת פה, ועומדת על שלי.
"אני לא חושבת שהם מתאימים, בכנות. וזה לא מרוע, זה לא מקנאה,
אני אוהבת את שניכם! כ"כ אוהבת את שניכם שזה כואב לי! ודווקא
בגלל זה אני חושבת שזה לא יהיה חכם אם תתחתנו. כי תראו, אתם
פשוט לא מתאימים! את תשתלטי עליו והוא אוהב את החופש שלו, את
לא יודעת איך לטפל בכלב שלו והוא בכלל שונא שאת מכבסת לו את
הגרביים בכביסה ידנית. ואתה, אתה באמת לא צריך לאמלל את הבחורה
המסכנה! היא כ"כ מאוהבת בך!"
ואולי הכל סובב סביבי.
אולי פעם אחת בחיים הייתי רוצה שמישהו יבוא וישאר.
שלא תלך.
כי כל פעם כשמישהו הולך עוד אור בי נכבה,
וכשאתה תלך הלב שלי יפסיק לפעום.
פשוט ככה.

ובמילא הכל פה עכשיו סובב סביבי.
תירוצים, שטויות, כבוד עצמי, גאווה.
אני, אני, אני, אני, אני.
אז אל תתחתנו, אתם הרי אוהבים אותי גם.
אל תתחתנו, כי אני אוהבת.

"אני מבינה אם תשנאו אותי, אני הייתי שונאת את עצמי במקומכם.
אבל אולי הפעם, מצאתי משהו שחיפשתי כל חיי,
אני מצטערת.
אבל אני לא חושבת שהם מתאימים.
אני לא חושבת שהם צריכים להתחתן,
כי אני."