"...רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו
שנאמר "וכפר בעדו ובעד ביתו" (ויקרא ט"ז) - ביתו זו אשתו. אמרו
לו: אם כן אין לדבר סוף."
(משנה מסכת יומא פרק א משנה א)

"עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו
ריקם כדי שיהא לבו שלם בתפלה."
(משנה מסכת תענית פרק ב משנה ב)

בא אדם לביתו -
'ביתו זו אשתו '.
יד מעודדת עלי שכם,
רכה, נוגעת, מלטפת.
אצבעות משתלבות, מרגישות.
מלה טובה, אוהדת, תומכת,
עיניים קורנות מלטפות בחם.
למוד בחברותא,
שיחה בשנים
יחדו גומעים ממעין החיים.
חבוק אמיץ, אהבה.
חברות, ידידות, רעות, אחווה.
אשר.

יש לדבר סוף...
שמא הפך ברי.

בא אדם לדירתו,
אל תקרות מעיקות,
שתיקת הקירות מהדהדת,
זכרונות של שנים
עולים מתוך השקט.

שב אדם למעונו
וביתו ריקם ולבו חסר.
בגפו יבא בגפו יצא
ואין לו עזר כנגדו
תפארת אדם לשבת בית.
שרוי בלא טובה - "לא טוב היות האדם לבדו"
       בלא שמחה - "ושמחת אתה וביתך"
       בלא ברכה - "להניח ברכה אל ביתך"
       בלא שלום - "ואתה שלום וביתך שלום"
       בלא חיים - "ראה חיים עם אשה אשר אהבת"
וכלו געגוע.