בתחילה חשב ריצ'רד לרוץ החוצה אל המסדרון ולהעמיד את ג'ואנה על
טעותה. החדר לפניו בוודאי לא היה אחד מחדרי המנוחה. מימינו
נפרשה מיטת אפיריון מלכותית אשר פניה אל טלוויזית LCD בגודל 40
אינץ' אשר מרפסת עצומה משתקפת בה. מהמרפסת יכול היה לראות את
וושינגטון המוארת נפרשת תחת האובליסק העצום אשר ניבט אליו
מעברו השני של הנהר, והסתיר את הבית הלבן. לחדר היה ניחוח
ורדים עדין והשטיח מקיר לקיר אשר נפרש בו נראה כאילו הזמין
אותו לחלוץ את נעליו. ריצ'רד הסתכל בצד הדלת.

220. חדר מנוחה.

טוב, עם זה אני לא יכול להתווכח, חשב לעצמו ריצ'רד. הוא נכנס
לחדר, סגר את הדלת אחריו, חלץ את נעליו והניח אותן בצד המיטה.
הוא נשכב במיטה ונטל לידו את השלט. הוא כיוון ידו אל
הטלוויזיה, כאשר משהו עצר בעדו מלעשות זאת. ריצ'רד כבר ידע מה
יראה בטלוויזיה: אותן תמונות אשר הממו אותו באותו הבוקר,
חבורות של פרשנים שלמעשה רק מנסים למשוך זמן שידור ומוזיקה
דרמטית אשר תשודר במחזוריות כל פעם לפני ולאחר הפרסומות. איזה
יום עבר עליו. באותו בוקר התעורר לעוד יום רגיל בבוסטון, שבו
יעביר הרצאות על שלטון המלוכה בסעודיה וכעת מצא את עצמו שוכב
במיטת אפיריון בפנטגון, כאשר למחרת מחכה לו נאום בחדר העיתונות
של הבית הלבן, מיד לאחר שר ההגנה, בעקבות מגה פיגוע רצחני
במנהטן. וכל זאת כשחצי מהיום עבר עליו בשינה. כעת היה עליו
לישון בפעם השלישית ב-24 השעות האחרונות. ריצ'רד לא היה עייף,
אך ידע כי יהיה חייב לישון ולצבור כוחות לקראת היום הקשה הצפוי
לו. הוא גישש במגירות אשר בשידה שלצדו. למרבה הפתעתו מצא שם
תרופות רבות, אשר לא נדרשו במרשם רופא, אך ביניהן לא היו כדורי
שינה.
שיט.
ידיו של ריצ'רד המשיכו לסרוק כאשר מצאו כדורי פראצטמול, להורדת
החום ולהקלה בכאבים. לריצ'רד לא היה כאב ראש ובטח שלא היה לו
חום. אך לשמחתו, על העטיפה נכתב: אין לקחת תרופה זו לפני
פעילות מאומצת או בשעת נהיגה. עשוי להרדים.
מעולה. ריצ'רד לקח שני כדורים.
הכל קרה כל כך מהר... היום פיגוע וכבר מחר הצבא הולך להיכנס
לערים... הממשל שלנו פועל מהר מאוד... אולי מהר מדי?
ריצ'רד לא הספיק להעמיק בדבר. גם הכדורים פעלו מהר מאוד.