איילת סומך / פרידה |
והשאירו מקומם לשבילים חדשים.
קול הבכי שכך,
והתחלף בקול צחוק זכרונות.
כולם כבר הלכו, ובדרכם החוצה אמרו,
"להתראות בשמחות".
עוד יום חלף,
והשאיר מקומו ליום חדש שיבוא מחר.
הזכרון התעמעם
וחזרנו לשגרה
הפצע שנפתח,
החל להגליד בשנית
את בית הכנסת כבר עזבנו מזמן,
וחזרנו לבתינו.
ורק אתה, כמו מאומה לא קרה
עדיין שוכב שם, דומם, באדמה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|