[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







בי יוסף
/
מלחמה

חשבתי עליך הרבה בזמן האחרון.
חשבתי עלינו... עליי ועליך.
אין עלינו.
חשבתי על איך אני בתוך מה שאתה ואיך אתה נמשך לתוך מה שאני.
חשבתי לעצמי שאולי אתה בכל זאת אוהב אותי. אולי כול זה לא היה
שקר שלך. היו פעמים שחשבתי שזה שקר. שזה חצי אמת כדי להגיע
למקום אחר. היו גם פעמים שחשבתי שאתה אומר מה שאתה אומר כי אתה
לא יודע איך להגיד משהו אחר.
חשבתי על כול הפעמים שאמרת שאתה אוהב אותי ומכבד אותי ולא רוצה
לפגוע בי. חשבתי על זה לא מעט.
פעם ידעתי איפה אתה מתחיל ולא ידעתי איפה אני נגמרת.
היום אני יודעת איפה אני נגמרת, רק לא איפה אתה מתחיל.
ומה גורם לי להמשיך להימשך אליך ככה?
אחרי שראיתי וחוויתי והייתי עם אחרים, יפים ממך, צעירים ממך,
מושכים ממך. איך זה שאני עדיין אוהבת אותך? ומתגעגעת אליך?
יכול להיות שנועדנו ותיכף זה יקרה? יכול להיות שאני כל כך
מקווה שזה יקרה, שאני תקועה בזה ולא נותנת לעצמי להמשיך?
ולמה עכשיו פתאום זה צף בחזרה?
עכשיו כשיש מלחמה, אני מרגישה שיש מלחמה לא פחות קשה בפנים.
אצלי. משהו דפוק שם. משהו לא עובד נכון.
הכול מתבלגן לי בראש, הרגשות אליך, הרגשות לערן, ליאור.
פתאום אני מתגעגעת לליאור ממש, פתאום אני אוהבת אותו.
ופתאום אני שונאת אותו. ואותך. גם אותך אני שונאת.
גם את אשתך אני שונאת. אותה יותר מכולם.
אני שונאת אותה כי אני לא באמת יודעת מה היא עשתה לך שבחרת בה.
מה לעזאזל היה שם שגרם לך לעמוד איתה מתחת לחופה מזוינת?
למה אהבתי אותך כל כך, למה אני עדיין אוהבת אותך?
למה אתה חושב עליי מהמקום של האבא המגונן ואז מחרמן אותי?
אתה לא אבא שלי. אני לא רוצה שתהיה אבא שלי. אני לא רוצה שתגן
עליי ממך. או ממנה, או מאף אחד בעולם. לא רוצה לזכור שזכיתי
לאהוב והאהבה מתה לי.
אני לא רוצה להיזכר בך עוד 20 שנה ולתהות איפה אתה ומי מחזיק
לך את היד כשקשה לך. אני רוצה להיות שם בעצמי.
נמאס לי ממך.
ואני במלחמה עם עצמי, האם לחזור בספטמבר ולהתכרבל איתך,
איפה שהכי נעים לי להיות, איפה שאני מרגישה הכי טוב.
איפה שאני מרגישה שיש לי מקום.
תבין, הם כולם אכזבו אותי, כולם. הגברים בחיי, אחד אחרי השני
הוכיחו לי שאין בהם כלום, כלום מלבד חרמנות מסריחה.
והחברים שלי, גם הם מאכזבים, מאמינים שיכולתי להמציא את הכאב
שהיה לי עליך. את התחושה הנוראית ההיא שאפפה אותי כשהתחתנת עם
הבת זונה הזאת.
ההחמצה, החיים היפים שבניתי לנו אחרי שהתאהבתי בך,
אחרי שסיפרתי לך, אחרי שנישקת אותי,
אחרי שנגעת בי כמו שאף אחד לא נגע קודם,
אף אחד לא נגע בי ככה קודם, לא היית צריך לשכב איתי כדי לגעת
בי כמו שאף אחד לא נגע.
הייתי בתולה, הייתי טהורה, לא נגעה בי יד גבר לפניך. אף אחד לא
ליטף לי את הלב לפניך.
ועכשיו מה? מי ייגע בי ככה שוב? באותה תחושה ראשונית? אף אחד.
גם לא אתה.
ואני לבד, כל כך לבד.
והמלחמה לא נגמרת אצלי בפנים.
אני משתגעת, אני משוגעת.
איבדתי את הכול. נשארתי בלי כלום, לא חלומות, לא אהבה, לא ערן,
לא פנטזיות, לא עבודה.
מלחמה.
מלחמה בחוץ. מלחמה בפנים.
מלחמה.
"אין לי כוח שעוד יום יבוא..."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אין לי יומרות
אין לי תאבון
אין לי עבודה
אין לי אשה
אין לי כלום
בחיים
מלבד במה חדשה


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/5/07 14:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בי יוסף

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה