אובדת, מנסה להגיע אליך בשפה שלך, אך יודעת שבשבילך זה לא
מספיק, לא טוב, לעולם לא מגיע לרמה שתיגע בך כמו שהיא נגעה,
תמיד אהיה נחותה לעומתה, לעומת כל האחרות שתמיד, כמו שנדמה, שם
בשבילך.
הכאבת לי שוב בלי שתגיד מילה, לפחות לא ישירות אלי.
כן, אני מקנאה, אני תמיד אקנא במה שטוב בשבילך, בידיעה ברורה
שזאת אף פעם לא תהיה אני.
כואב לי עכשיו כמעט כמו שכאב לי בעבר, אך עכשיו הכאב בוער והלב
מתפרק בחוסר ידיעה אם אי פעם הוא שוב יצליח להתאחד ולתפקד,
ליבי נשבר עליך וגם עלי ואתה מרוחק ולא קיים בחיי, נשאר
בשתיקתך ועלבונך.
ואני מנסה לתפקד, מנסה לא לכאוב יותר, לא להתפרק אך הכל צורם
כשאתה לא רוצה והכל חסר טעם, ריח וצורה כשאתה לא אוהב, מחבב או
אפילו מכבד.
איבדתי את שרידי חיבתך ואיבדתי גם את עצמי בדרך למצוא אותה
שוב.
ושוב תגיד שאני מייגעת ושוב תגיד שאני קיטשית, אך בשבילי אין
דרך אחרת לבטא, אני פשוטה ויש בי רק מילים פשוטות.
לא יודעת לדבר במילים גבוהות, יפות וסתומות, לא פלצנית ולא
מקפידה על שלוות נפש ורוגע ולכן, אני יודעת, לכן הלכת בתיעוב
ממני או בחוסר עניין ורגש, איך אוכל לדעת אם עיניך כבר סתומות
בפני כמו חדר אטום וחשוך אי שם בסיוט רחוק וישן.
ומצדך שוב יש רק שקט, דממה וחוסר תגובה.