|
ענן אופף אותי
עשן הסיגריה או העתיד הניבט מהאופק?
עוברת בי תחושת הסוף
ומלווה כל רגע, כל דקה
עד שאבין סוף סוף
שעברה אותה תקופה
ספק נוראה ספק נהדרת
תחושת חוסר האונים מתגברת.
בשעות הלילה הקטנות
בין מסיבה אחת לאחרת
נשארו לי עוד דקות ספורות
לפני שאני מתבגרת
עוזבת את הבית
לחיים חדשים
אני יושבת וחושבת
האם אני רוצה באמת ובלב שלם לגדול
האם אפשר אחרת?
הלא כולם עוברים את השלב הזה
עוד חלק מהחיים כמו גיל ההתבגרות
כולם חוו אותו במידה כזאת או אחרת
ויודעים על מה אני מדברת.
מתי אני אפנים שכל שנשאר
הם זכרונות
את מה שעבר
הרי לא אוכל לחזור לחיות.
אבל,
סוף הוא תמיד התחלה של משהו אחר. |
|
|
עורך יקר:
אני גר ברחוב
השואה 13.
מהמרפסת של
הדירה שלי אפשר
לראות את גן
אסירי הגרדום
ואת כיכר לוחמי
הגטאות המקבילה
לרחוב דם
המכבים. אני
יודע שזו נחשבת
לשכונת יוקרה
אקסלוסיבית אבל
מאז שעברתי לכאן
הפסקתי לחייך. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.