זה כל כך מסובך להיות הבת של אלוהים, באמת....
יום אחד אני קמה בבוקר שבת לארוחה,
אבא שלי יושב בשולחן עם כל המשפחה היפה והמושלמת שלו.
אז אמרתי איזה משהו, כנראה שלא במקום,
בכול זאת לא כול דבר אומרים בשולחן שבת, בבית של אלוהים.
הוא הזיז את הכיסא בפראות וצרח, בשביל להזכיר לכולם,
שרק הוא, האחד והיחידי. הוא, ולא אחר,האלוהים הרשמי של הבית
הזה.
ואם הוא אלוהים, אז למה אני צריכה להיות איוב?
ויש לו כיפה על הראש, לאלוהים הזה.
האמת שהוא מזכיר לי מגיל קטן מאד את סדאם חוסין.
"ככה זה שיש לך אבא משוגע"... אני אומרת לצליל אחותי הקטנה
בשקט,
הוא שומע אותי וההמשך כבר ידוע, כתוב בספרים שלו.
כי אם אבא שלי הוא אלוקים הקדוש והנורא, כמו שהוא אומר לכול מי
שנמצא בקרבתו
אז אני השטן בהתגלמותו. ואני צריכה להתבייש בעצמי.
לא לחשוף את גופי,
את מחשבותיי,
את רגשותיי,
לא לזרוע שחיתות בעולם.
לא להרעיל את המלאכים הקטנים שלו,
האחים, שלא רואים. והאם, שלא רוצה לראות.
רק לעמוד מכוסה בשכבות, כראוי לנבחרת.
לבת של יצחק .פ. או בשמו הרשמי:
האלוהים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.