New Stage - Go To Main Page

זורו האיש במסיכה
/
דווקא עכשיו

דווקא עכשיו.
דווקא בזמן מלחמה.
דווקא בזמן שכולנו מאוחדים, כולנו יחד.
דווקא עכשיו אני מרגיש עד כמה שאני לבד.

אני מרגיש את החוסר הזה, החוסר של החיבוק החם, החיבוק האוהב
והמלטף, החוסר בלהיות נאהב.
אומרים שאין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא.
אולי זה נכון.
אבל אני רוצה גם אהבה אחרת.
אני רוצה אהבה סוחפת, מרגשת, מושכת, סקסית.
מישהי שתגרום לי להתרגש כמו ילד בכל פעם שאראה אותה.
מישהי שתעלה חיוך על שפתיי רק מלומר את שמה.
מישהי שתהייה כולה שלי, ואני כולה שלה.

הייתי מאוהב בעבר. יותר מפעם אחת.
אהבתי בעבר. יותר מפעם אחת.
אני מתגעגע.
מתגעגע לתחושה, לריגושים, לחיבוקים, לליטופים, לנשיקות, למגע.
מתגעגע לאהבה.

איפה את אהובתי?
למה את מתמהמהת?
מחכה לך.




היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 19/5/07 10:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
זורו האיש במסיכה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה