תשמעי את זה,
בחנות פלאפל היום
זיהיתי פרצוף מוכר.
זה היה מאמן כדורסל מחליף
שהיה לי עוד בבית הספר היסודי.
הוא אימן אותנו במשך שבועיים
אחרי שדניאלה המאמנת עברה תאונה.

הוא נתן לי סטירה באחד האימונים
כי לא הסכמתי לעשות שכיבות שמיכה
וכי קראתי לו ראש-חצי-אבטיח
(ככה נראתה לי התספורת שלו).

ביום שבת אחרי הצהריים
כשחזרת עם האוטו
כדי לקחת את משקפי השמש
ששכחת אצלי קודם
(היית בדרך לים עם חברה
והחזקת אפרסק ענקי).
אני ישבתי על גג הבית
בישיבה מזרחית.
התמהמהתי כמה דקות
עד שירדתי לקראתך.

זאת מחאה מהסוג הילדותי ביותר
שאני יכול להעלות בדעתי.

הצד הנשי שבי רוצה
שתחבקי אותי אחרי הסקס
שאנחנו לא עושים.
ותשארי.

או שתלכי לעזאזל כבר (הצד הגברי)

ואחרי המאמן הזה בפלאפל
נזכרתי שבכיתי למאמנת דניאלה
בחדר הכדורים כשהיא חזרה
וניגבתי את האף בחולצה שלה.
היו לה עיניים כחולות,
שיער שחור קצוץ
ופרצוף זועף.
אהבתי אותה ובלילה
דמיינתי שאני קולע בשבילה
סלים שמעולם לא קלעתי.

פעם אמא שלי באה לקחת אותי
מהחוג אחרי הצהריים
ושאלה את דניאלה עלי
והיא שיקרה יפה יפה בשבילי
שאני משתתף במשחקים
וקולע כל הזמן.

אני מקווה לפגוש את דניאלה
בנסיבות אחרות מתישהו בקרוב
ולשכב איתה ועם הנמשים שלה
ולהיות איתה
חודש חודשיים
(כדי שאוכל להחלים מעצמי
וממך
ומהשנה הנוראית הזאת)
ואולי אבוא איתה לאימונים בבתי הספר
ואשב בצד ואסתכל
ממש כמו אז.