רווית אלכוהול ודמעות את צועדת בשבילי ההבל שסללת לעצמך, מכסה
עצמך בבועת השפיות, אוטמת עצמך לכאבים. את יודעת שיכולת לחיות
אחרת, או שאולי את עוד רוצה להאמין, אבל בינתיים בשביל כמה
רגעים של שקט את מניחה לעצמך להתמכר להרגשה המלטפת שורפת של
כמה טיפות אלכוהול מהולות בעצב.

ראשך סחרחר הלילה. את מאבדת יציבות. צונחת מטה, לא מנסה לבלום
את הנפילה.
את עוצמת עיניים וממלמלת שיר אהבה ישן, פיך יבש ושפתייך
סדוקות,
מרחוק את שומעת קולות עמומים של גבר זה או אחר.
גופך הלום, משותק ואת מניחה לו להתמסר לחסדיהם של כל אותם
גברים החושקים במגע נקבי, משרתים את הצורך הקיומי שלך ברגש
משכר.
שוב את עוצמת עיניים כבדות, כורעת תחת משקלו של הנסיך התורן,
נאנחת בשקט, ומשחקת משחק שכולו נחמה.
את מניחה לידו הלא מוכרת ללטף אותך איפה שרק ירצה, בדרך כלל
החזה הוא החלק הנבחר, הם מלטפים אותו ומנשקים, לעיתים ברוך
ולעיתים בפראות בלתי נשלטת, מרעיפים עליו חום ותשומת לב, הם
תמיד נראים מרוכזים כ"כ,ואת מתקנאת בו על כך.
מידי פעם הם מרימים מבט ונושקים רכות על שפתייך הקרות ואת
מחייכת.
התשוקה חסרת המעצורים, הקיום הנוסף שחודר לתוכך וממלא אותך
פתע, משיטים אותך לעולמות רחוקים ושקטים שם כל זה אמיתי.
גם עבורך.