"בוקר טוב" אמרתי לאחותי שכמעט כרגיל ענתה לי במרירות, "מה זה
בוקר ואיך בכלל את יודעת שעכשיו בוקר?". בנקודה זו כדאי שאתן
לכם קצת רקע עלי ועל אחותי. אני והיא דומות אחת לשנייה במראה
עד כדי כך שאנשים מתבלבלים בינינו לעיתים, אך לכולם ברור שאני
תמיד העליזה והנחמדה, ואילו היא תמיד קמה על רגל שמאל. אנחנו
לא רבות הרבה אך בזמן האחרון אחותי נעשתה קצת יותר קשה כלפיי.

"שמעתי מישהו אומר בוקר טוב, אז זה סימן שעכשיו בוקר שהוא טוב"
אמרתי מלאת גאווה, אחותי תמיד הבינה את החיים יותר ממני אך
לפעמים נהניתי להוכיח לה שאני צודקת.
"את חושבת שנראה משהו היום?" שאלתי מלאת מתח, "במקרה ולא שמת
לב אנחנו תקועות פה זמן רב כנראה של..." נפתחה דלת, אני ואחותי
התחבקנו מרוב שמחה, סוף סוף, ראינו את דני, שנראה מתעניין בנו.
הוא הרים אותנו הפריד ביננו והתכונן להסיע אותנו לביה"ס אך
צעקנו לו, "דני דני, לא היום, אנחנו מלוכלכות, כל השאר יצחקו
עלינו, אנחנו נהיה הבדיחה של ביה"ס, בבקשה!!"
דני לא שמע לנו, הוא העלה אותנו בכוח, נפתח הדבר הגדול והבוס
של דני נכנס, הבנתי רק חלקי מילים משהו כמו " אתה לא באמת
מתכוון.... לביה"ס נכון?" "טוב" אמר דני וזרק אותנו לתור
למקלחת

התור למקלחת הוא דבר קשה, לא כולם עוברים אותו, ואני לדוגמא לא
מצליחה אף פעם לעמוד בראש התור, אחותי אומרת שאני לא נדחפת
מספיק אך כאשר מגיעות חברות שלי אני לא יכולה לריב איתן, זה
פשוט לא לרמה שלי, וחוץ מזה כשמגיעים הדברים הענקיים והארוכים
בכל מיני צבעים אני פשוט נכנסת לפאניקה, ונמחצת והולכת
לאיבוד.

אבל היום התור היה ריק, הבעיה היחידה הייתה שאף אחד לא התכוון
לעזור לנו להגיע למקלחת, אנחנו עוד קטנות וצריכות עזרה, חיכינו
וחיכינו, וראינו את הבוס כמה פעמים, אבל אז יום אחד זה בא:
המון המון אחרים, המאבק היה קשה, לא ממש היה ברור מה קורה שם,
והריח היה נ ורא, כולם הזיעו, והיה בלגן לא קטן, ודחפו והיכו
ובסוף נכנעתי, אחותי עוד נלחמה אבל אני נכנעתי. למרבה הפלא זמן
קצר לאחר שהתייאשתי הגעתי למקלחת.
אתם יודעים, אף פעם לא הייתי במקלחת תמיד החלטתי לברוח אחרי
שחיכיתי יותר מדי בתור, אבל אחותי סיפרה לי שזה כיף חיים.
התכוננתי ועצמתי עיניים.
זה התחיל - מים ודבר לבן כזה, וכל מיני דברים, והרגשתי כאילו
ראשי מסתחרר עוד ועוד, זה היה כיף, אז יצאנו והייתי כולי
רטובה, תפסו אותי והבוס החליט להעניש אותי, כנראה בגלל שלא
נדחפתי בתור. העונש היה: תלייה!!!!
כולם קיבלו ייבוש נעים וחם ורק אני קיבלתי עונש מוות בתלייה,
אחותי האמיצה החליטה ללכת איתי בכל מחיר והצטרפה אליי. שמעתי
פעם שמי שתולים אותו גופו ממשיך לפעול ולזוז, אך נשמו נפרדת
ועולה השמיימה. פחדתי תפסו אותי והצמידו אותי לפסי התלייה,
אמרתי לאחותי שלום ותודה על הכל.
זכרו אותי כנפש בודדה, אמיצה וחכמה.

המסקנה היא קורא יקר שפעם הבאה שאת/ה עושה כביס תחשוב גם על כל
הגרביים שנופחות את נשמתן.