לפני ימים אחדים יצאתי לרחוב וראיתי אדם שעומד על אבן ומסתכל
דרך משקפת. לא כול יום רואים מישהו שמסתכל מבעד משקפת ועומד על
אבן, סתם כך ברחוב! ניגשתי אליו ושאלתי אותו, לא ממש בנימוס,
"מה לכול הרוחות אתה עושה?!" האיש ענה לי בקצרה ודיי בפשטות
"מה נראה לך שאני עושה? אני עומד על אבן ומביט דרך משקפת".
הוא תיאר יפה מאוד את המצב שבו נמצא, ובכול זאת הסברו, שבאופן
מפתיע למדי, היה נכון, לא ענה על שאלתי באורח מספק. לכן שאלתי
אותו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, "למה?!" הוא השיב: "מה זאת
אומרת למה? האם צריכה להיות בעולמנו היום סיבה למישהו לעמוד
סתם כך על אבן, ולהביט דרך משקפת?"
לרגע אחד הייתי מופתעת. הוא עשה זאת שוב! הוא ענה לי על שאלתי
ויחד עם זאת לא ענה עליה כלל! לפחות לא תשובה שתניח את דעתי
כדי שאניח אותו לנפשו ואגיד לעצמי שאין ספק שהאיש יצא מדעתו.
משום שהייתי סקרנית, שאלתי: "ובכן, בכול זאת חייבת להיות לך
איזו סיבה, לא כן?" על שאלה כמו זו ציפיתי שיענה לי את התשובה
כן, על מנת שאשאל את השאלה המתבקשת הבאה: "ובכן, אדוני הנכבד,
מהי הסיבה?"
אך כל התכנון שלי קרס כאשר האיש ענה "כלל וכלל לא". זה כבר
שבר אותי לגמרי, ולפיכך שאלתי "אז מה, לכל השדים והשאלות, אתה
עושה עם משקפת באמצע הרחוב, ועוד על אבן?!" אבל כשהיה נראה
שהוא עומד סוף כל סוף לענות לי תשובה מספקת, הגיע אוטובוס (ליד
האבן באמת הייתה תחנת אוטובוס ולכן עלתה כעת בראשי השאלה "מה
זה הרחוב המשונה הזה?").
וכך, בלי כל דיבור נוסף, ומבלי אפילו לבקש את סליחתי על שנאלץ
לסיים את שיחתנו המעניינת, נניח מפני שמיהר, האיש עלה על
האוטובוס עם המשקפת שלו ונסע, כשהוא משאיר אותי עם האבן וללא
כל תשובה.
אחרי דבר זה חזרתי לביתי מבלי יכולת להיזכר למה יצאתי
מלכתחילה. עד עכשיו אני מהרהרת בדבר, ובמוחי עולה השאלה האם
התשובות שלו היו המוזרות, או שמא השאלות שלי.

28.07.2006