כמו מהמר שבטוח שאלת המזל מאירה לו פנים
מטיל את חייו
בביטחון
שהופך לפחד
החיים נגמרים בהטלת קובייה

כל הריקנות  שחשת, כל הרצון לצרוח
מתחלפים בתוך סטודיו,
בכאב
שעולה למעלה
הופך לעיגול טיטניום, חתום בקובייה

כשהייתי ילדה, תמיד איבדתי אותן
מחפשת ולא מוצאת
באמת!
שלוחשת לעצמה:
"האם שוב איבדת קובייה"?



אני אוהבת קוביות. זה אחד הפטישים שלי.
אחד מיני רבים. אני לא יודעת מה אני מוצאת בהן,
אבל כבר שנים שקיימת בי האהבה הזאת לקוביות.
תמיד איבדתי אותך כילדה ועכשיו אני מקיפה עצמי בהן.
את חישוק הטיטניום מהבית השני בחרתי לסגור בקובייה.
ריבוע, נקודות למספרים עליו. לא עיגול מושלם כמו שהרוב
מעדיפים