שירי ניכנסה לבר בו יואב בילה רוב הזמן, היא קראה לו אבל הוא
לא שמע. בעודה מתקרבת ליואב מישהי ניגשה אליו ונשקה לו, הוא לא
היתנגד. זה נראה כאילו הוא מכיר אותה. הם החלו לדבר, יואב לא
שם לב לשירי שעמדה שלושה מטרים מאחוריו ושתקה. היא לא ידעה אם
לבכות או לכעוס. היא רצתה להחטיף לו סטירה אבל היא רק היסתובבה
ויצאה מהבר כאילו כלום לא קרה אבל בליבה חשה שינאה ועצב.
באותו יום, בערב, יואב דפק לשירי בדלת, היא פתחה. הוא ביקש
לעלות לחדר של שהיה בקומה השניה כי הוא צריך לדבר איתה על משהו
חשוב. היא חשבה שהוא יפרד ממנה אז הם עלו יחד. בחדר הם היתישבו
אחד מול השני ויואב אמר "לדעתי אנחנו צריכים להיתקדם."
"מה זאת אומרת?" שירי שאלה בקול רגיל לחלוטין.
"נו..את יודעת..לעשות את זה.." יואב גימגם
"אתה עדיין בתול אהה..?"
"בן 15 בתול לחלוטין. אפילו צרפתית לא היתנשקנו! לפחות אני
לא.." יואב הגביר את קולו.
"חושב שזה ילך לך?" שירי המשיכה לדבר בקול רגיל.
"ילך מה? אני רק רוצה להיתקדם."יואב אמר וקירב את שפתיו לפיה
של שירי. שירי הרחיקה אותו ממנה.
"זה ניגמר בינינו. זה נגמר כבר מזמן..." שירי אמרה.
"אבל למה?!"
"אתה יודע למה."
"די עם ההצגות שלך! מה את מסתירה ממני?!"
"השאלה היא מה אתה מסטיר ממני." שירי עדיין דיברה רגיל.
"אני לא מסתיר ממך כלום." יואב התחיל להיתעצבן.
"ומה עם זאתי שהיתנשקת איתה בבר?"
"מי?!"
"יואב, אל תתחכם איתי!"
יואב קם מהכורסא ויצא מחדרה של שירי. שירי צפתה בו יורד במורד
המדרגות ויוצא החוצה. היא לא בכתה ולא כעסה, היא הרגישה מצויין
שזה עבר סוף סוף. אבל מה שהיא כן הרגישה זה מנוצלת. במסיבה
שהייתה למחרת בערב שירי ראתה את יאב רוקד עם הבחורה ההיא.היא
לא שמה פס על זה שיואב היתנשק איתה והיתמזמז איתה מולה. יואב
היתעצבן על זה שלשירי לא אכפת. אבל שירי הייתה עסוקה בלהתחיל
עם שניר שבאותו הזמן היה החבר הכי טוב של יואב.
שניר דווקה אהב את שירי מזמן, הוא לא רצה להרוס ליואב. יואב
ידע שהוא אוהב את שירי אבל לא היה לו משנה. עברו שבועיים מאז
שירי ושניר התחילו לצאת. יום אחד יואב דפק לשירי בדלת היא נתנה
לו להיכנס הפעם הם ישבו בסלון. יואב אמר סליחה ושהוא עדיין
אוהב אותה אבל שירי לא סלחה. יואב היתרגז בפעם המאה אותו שבוע.
הוא תפס את ידיה של שירי וסתם את פיה. הוא קרע את חולצתה
ובאותו הרגע שניר יצא מהשרותים. שניר הכה את יואב בגב ותפס לו
את הידים. יואב ניכנע ויצא מהבית בעודו אומר שהוא יתנקם בשניר.
שירי אהבה את שניר יותר מכל דבר אחר, גם שניר אהב את שירי.
שירי הודתה לו והם היתנשקו.
יום אחד הטלפון ציליצל ושירי ענתה..
"הלו?"
"שלום, אני חברה של יואב..תקראי לי חן."
"שלום חן. אפשר לעזור לך?" שירי אמרה.
"רק רציתי לדעת מי את..את בספר טלפונים של יואב.."
"אהה..אני פעם הייתי חברה שלו. נפרדתי ממנו לפני חודש בערך
כשראיתי אותו מנשק אותך בבר.."
"מה זאת אומרת? אני חברה שלו כבר חצי שנה! את משקרת!" חן
צעקה.
"תקשיבי..את יכולה לחשוב מה שבא לך..לא ממש אכפת לי. אני לא
חברה של יואב יותר ואת זאתי שהיתקשרת לשאול אז עניתי."
"זאת אומרת שהוא יצא עם שנינו באותו הזמן.."חן אמרה בקול
עצוב.
"כנראה."
"תודה בכל מקרה.."
"בבקשה אבל רק שתדעי שאתה ראויה למישהו יותר טוב מיואב."שירי
דיברה מהלב. היא לא רצתה שמישהי תרגיש מה שהיא הרגישה. וכך
היה..חן ניפרדה מיואב ויואב נישאר בודד.