מה להגיד לך?
שאוהב? שתמיד אוהב?
שלנצח פיקבירכיים?
אישקט בסוליות הנעליים?

ואיך להסביר כך,
בלי שתתנפחי לך?
היית פרח נדיר על קודקוד של הר.
וכשהוספתי ללכת,
העיקר כבר עבר.

והזמן אינו עוצר,
מבטו קר, צעדיו מדודים.
הוא לא טוב ולא רע לו.
דריכות קצובות עלינו,
זרדים.

והוא מושכני קדימה,
מכורחו כבר איני מוטל לאנחות.
תראי,
החיים נחמדים גם בשני מימדים,
רק פחות.

אבל

מה אומר לך?
יש נקמה,
או אולי זה לקח
(שהרי בצד נקמה חייב להיות רווח).
יחלפו החיים ותלמדי בודאי,
כשם שאני רק אני בלעדייך,
את,
רק את,
בלעדי.