19:00
אני מוצאת את עצמי באולם חתונות מקסים, אמורה לעשות בייביסיטר
על האחיינית של הכלה, כדי שהאמא (אחותה) תוכל להיות חופשייה
לבלות כאוות נפשה. אני לא מכירה כאן אף אחד, חוץ מהמשפחה
שסידרה לי את העבודה הזו. נראה לי שהולך להיות ערב ממש
משעמם...

החתונה היא של זוג בריטי וכולם מדברים פה רק אנגלית, כך שאני
לא מבינה כמעט כלום. האבא של התינוקת נראה תימני, אבל לפי
המבטא - מסתבר שהוא באמת רק נראה כזה. הוא אומר שהוא הביא לי
את המחשב הנייד שלו עם סרטים כדי שלא יהיה לי משעמם...
התינוקת ממש חמודה ולא נראה לי שתהיה לי שום בעיה איתה, אבל
ברגע שאני מושיטה ידיים כדי לקחת אותה, האמא עוצרת אותי ואומרת
שלא עכשיו, כי היא רוצה להסתובב איתה קצת עכשיו כדי שהיא תהיה
בתמונות והכול. אני אקבל אותה רק אחרי החופה.
טוב, מה יש לי להתנגד?

סך הכול האווירה בגן כאן נורא רומנטית. בחוץ מואר בלפידים,
מזרקות, חומות שנותנות נגטיב מרשים לעצי הדקלים שמקיפים את
הגן. קשרו אליהם סרטי זהב שמתנפנפים ברוח ובלב הגן הפורח ניצבת
החופה... ולמרות כל הקיטש זה עדיין יפהפה.
מצד שני, בפנים הכול מאוד אלגנטי. אורות כחולים, שולחנות עץ
עגולים, אגרטלי זכוכית שקופים שבכל אחד מהם שני פרחים ורודים
גדולים שאין לי מושג איך קוראים להם... אולם מקסים. אני רוצה
להתחתן בו.

19:10
אני ניגשת לבר, לקחת לעצמי שתייה. הברמן פונה אלי באנגלית
רצוצה ואני צוחקת ואומרת לו שאני מדברת עברית. הוא מביט בי
בהלם, מסתובב וקורא לשני הברמנים האחרים ושלושתם בוהים בי בשוק
מוחלט. דוברי עברית. מסתבר שזה זן נכחד.

אני מתיישבת ליד אחד השולחנות עם הכיסאות הגבוהים באולם
הכניסה, שותה קולה שלקחתי מהבר. אדון מבוגר לבוש בבגדי שבת
פונה אלי במבטא כבד ושואל אותי אם הוא יכול לקחת שני כיסאות.
"בטח," אני עונה. הוא ממשיך לדבר איתי עוד קצת ושואל "את מהצד
של החתן או הכלה?" אני צוחקת במבוכה, "אני הבייביסיטר."

19:40
אנשים מסתובבים הלוך ושוב, אף אחד לא עוצר להסתכל עלי. כנראה
שזה לא מוזר שאני יושבת לבד בצד כבר למעלה מחצי שעה...
אבל מצחיק אותי להסתכל עליהם. אני מתחילה לסווג את האנשים לפי
הלבוש: חרדים, חילונים, נערי גבעות, היפים מזדקנים... חצאיות
טפטה נגררות על הרצפה, איזו גברת מסתובבת בשמלה בצבע ורוד
פוקסיה זוהר, לאבא של החתן יש עניבה כתומה... אז למה זה מפליא
אותי שהמלצרים לובשים חצאיות?

20:00
החתן מגיע עכשיו כדי לכסות את הכלה. הוא יותר נמוך ממנה... אבל
הרבה יותר נמוך.. ולא, אין לה פלטפורמות.

למען האמת, חופה זה מעמד מאוד מבדח אם הוא באנגלית. במיוחד
כשהרב לא ממש יודע אנגלית...

20:45
החופה נגמרה, והמארח שלי מלווה אותי בחזרה לאולם. הוא צוחק
ואומר "ראית מה זה? נראה לי שיש כאן תקן כניסה של מטר שמונים
פלוס. כולם פה כל כך גבוהים! רק לחתן ולך מותר להיות מתחת
לזה..." כמה נחמד מצידו לומר לי דבר כזה. ליטוף מקסים לאגו
שלי. כל אחד מ159 הסנטימטרים שלי מסמיק עכשיו.

21:00
אני חוזרת לשבת בפינה שלי, בוהה באנשים ומעבירה את הזמן. עברו
כבר שעתיים מתחילת החתונה והתינוקת עדיין לא אצלי.
לאמא של הכלה יש משהו ענקי תקוע בשיער. אני תוהה אם להעיר לה
משהו על זה כשהיא עוברת לידי, אבל לא אומרת כלום. מזל, כי
כשהיא מתקרבת אני רואה שזה בעצם פרח לבן, ענקי ומכוער. אולי
בעצם כן הייתי צריכה לומר משהו.
איזושהי ילדה קטנה צורחת בתוך האולם. אני יכולה להבין אותה.
האמא של הכלה באמת נראית מפחיד.

21:15
אני יוצאת לנשום קצת אוויר בחוץ. החצר נורא חשוכה עכשיו. לא
רואים כלום, חוץ מאיזשהו כתם זוהר שזז שם. מעניין מה זה - אולי
נחתו שם חייזרים? אני מתקרבת קצת, והכתם מתקרב גם הוא לעברי...
אה, לא, זו רק האישה בורוד פוקסיה...

מסתבר שהאבא של החתן הוא לא היחיד עם עניבה מזעזעת. למען האמת,
העניבה שלו יחסית נורמלית ביחס לאחרות פה. הסטנדרט נע בין צהוב
עם עיגולים ירוקים, דרך אדום עם נקודות שחורות ועד משבצות ורוד
לבן. זוועה.

21:30
התינוקת סופסוף אצלי. האמא מכניסה אותי לחדר ייחוד ופה אני
יושבת איתה. יש לי כאן שירותים משלי ובר משקאות. נחמד
ביותר...

21:45
אני הולכת לטיול בגן כדי להרדים את הילדה. המקום יפהפה בצורה
בלתי רגילה, ומרמקולים מוסתרים נשמעת מוזיקה רומנטית. אני
מרגישה בתוך סצנה מסרט הוליוודי מטופש. אני לא מכירה שום שיר.
בטח כי זה בריטי.

22:05
נכנס אלי מלצר לחדר לבדוק מה שלומי ומה אני רוצה לאכול. בחיי,
עם שירות כזה, אני צריכה לשלם לאמא ולא להיפך!

22:07
המלצר מביא לי מנה מדוגמת של עוף וירקות אפויים. נראה טעים...

22:08
איכס, רק נראה טעים... העוף ממולא בבשר, בצל ומלון. מה הם חשבו
לעצמם כשהם הכינו את זה?!

22:20
מישהי נכנסת לחדר ומתחילה להניק את התינוק שלה. אנחנו מדברות
קצת ואני מספרת לה שהאוכל ממש על הפנים. היא מחייכת אלי ועונה
במבטא בריטי זוועתי: "כן? חבל.. פשוט שילמנו על זה 40 דולר.
אני אחות של החתן."

24:30
הערב נגמר והאימא באה לשלם לי. כל מילה שנייה שלה זה "תודה!!!"
אני מקבלת 120 שקלים על השעתיים וחצי שהייתי עם הילדה שלהם.
מישהו מוכן להסביר לי על מה?

24:40
אפילוג:
אני יושבת באוטו עם המארחים שלי, בדרך הביתה. "נו, אז מה דעתך?
איך היה?", "לא יודעת... מוזר קצת..." ואני מספרת להם את קורות
הערב ההזוי שעבר עלי. הבן הגדול מסתובב אלי ומחייך "נו, באמת,
מה ציפית? בריטים מעפנים..."