[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יוני וינטר
/
הרוצח במסיכה

הרוצח פתח את דלת ביתו באקסטזה, והביט בזגוגית החלון הגדול
שהציגה ליל קיץ תל אביבי במלא הדרו כמו גם את בבואתו
הפסיכוטית.
הוא פנה לעבר השידה, לקח מהמגירה העליונה את המסיכה השחורה,
והניח אותה בעדינות על פניו.
הרוצח חשב לעצמו שאין דבר יותר דבילי מרוצח שמנסה להסתיר את
פניו במסיכה שחורה. הוא הסתכל שוב בבואתו, ואכן המסיכה שיוותה
לו מראה דבילי, אך הרוצח היה נינוח לחלוטין, הוא ידע שבמקומות
שנהג להסתובב בהם אין הוא נחשב מוזר או דבילי כלל ועיקר.
הוא היה מומחה לצלילה בביבי הציבור האנושי.
נהג לבקר בבארים הכי אפלוליים וביזארים וליהנות מחברתם של
המוזרים והדחויים, הוא ממש אהב אותם.
יותר ממה שאהב אותם אהבו הם אותו, הם הלכו אחריו ולא היה להם
אכפת מה נמצא מאחורי המסיכה שלו, ולרוצח היו סיבות משלו מדוע
מסיכה דרך קבע על פניו, אך הם לא דרשו הסברים, וטוב שכך.
הרוצח היה מספק להם הכל במנות גדולות וגדושות, כסף סמים ומין,
והוא אפילו לא דרש תמורה.
הלויאליות האבסולוטית שלהם באה ללא בקשות איומים או שאלות.
הרוצח שלף מאותה מגירה את עשרת המכשירים הסלולארים שלו והדליק
אותם.
כל המכשירים היו מלאים במאות הודעות בעלות מילה אחת:
"בוצע"
לאף אחד מאנשיו של הרוצח לא היה מושג באיזה סדר גודל מדובר,
היו לו אנשים בצפון, בדרום, במרכז, בהתנחלויות ובכפרים הערביים
שלידם, ממש צבא של מונגולואידים מפגרים, המיץ של הזבל של
החברה, שהיו כל כך עיוורים וטיפשים, שלא היו מודעים כלל
לקיומו, וכשהרוצח היה מבקש משהו, והוא לא הרבה לבקש, הדבר היה
נעשה.
הרוצח פנה לכיוון המקרר הוציא בקבוק "גולדסטאר", פתח את הפקק
בעזרת השיניים, והחל ללגום תוך שהוא נשען על הקיר עם פניו
לכיוון החלון.
אפילו שלא היה חסר לו כסף הוא תמיד היה טיפוס של "גולדסטאר",
"עמחה" כזה...
התכנית שלו, (תרתי משמע) הייתה מאוד פשוטה, הרוצח שלח הודעות
לצבא המפגרים שעמד לרשותו כל אחד בנפרד, אף אחד לא ידע על יותר
משלושה אנשים שביצעו את אותה משימה, בתאריך ה-28.8.06, שעה
20:00 בדיוק, להיכנס לסלון של משפחה מסוימת, בזמן שכל המשפחה
מרותקת לטלוויזיה, ופשוט לטבוח בהם בברוטליות בעזרת רובה,
אקדח, סכין, מזלג, לא משנה מה, העיקר שיהיו מתים.
הרוצח הביט בשעונו, השעה הייתה 22:07 של ה-28.8, הוא זרק את
בקבוק הבירה שלו על החלון שהשמיע קול שבירה ולאחר מכן ההד של
הרסיסים הנופלים על הרצפה ברוך של של נייר כסף הנלעס בשניים.
הרוצח היה מאושר, עתה מכשסיים את עבודתו הוא יכול ללכת ברחוב
חופשי עם המסיכה על פניו, בלי שאף אחד יסתכל עליו בצורה מוזרה,
או שבעצם הוא יכול ללכת ללא המסיכה בלי שיציקו לו, טוב, מה זה
משנה כבר, הוא ילך ללא המסיכה.
ואם תהיתם מה גרם לרוצח לדעת שכל עם ישראל יהיה בסלון בשעה
20:00 בדיוק, הסיבה היא שהרוצח בחייו הקודמים היה גם במקרה מלך
הרייטינג עם 95.7 אחוזי צפייה.
הרוצח תלש את המסיכה מפניו במהירות ויצא אל הרחוב, אלמוני
לחיים חדשים.
הוא כבר שמע פעם על מישהו שעשה את זה בתכנית שלו, איזה חיים
צינוביץ' אחד... איך הוא קרא לעצמו, השרוף, לא?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי לא מכבד אותך
כבעבר? מי?
יאללה, למצוץ!



החבר של שלי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/5/07 0:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יוני וינטר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה