השלום כבר מזדקן
הקמטים מעפילים עליו.
הוא מהלך בצעדים כבדים,
נעזר במקל ההליכה המשופשף שלו
ומשתדל לא למעוד.
השלום כבר מפסיק לנאום נאומים ארוכים
שמאזיניהם עסוקים באלימות
הוא מפסיק לתת אותותיו.
השלום כבר גוסס.
הרופאים אמרו לו שזמנו קצוב.
הוא הולך ודועך הולך ודועך,
זה עצוב.
השלום מתכנן הלוויה עוד לפני שנקבר,
הוא תוהה מי יבוא
הוא טועה בעבר בעתיד שלא כולל אותו
הוא מתכנן אסון,
הוא מתכנן את קברו.
השלום מסתכל סביב לפני שנפרד.
הוא מרים מבט מתחנן
הוא סדוק ממש כמו קרח מתחת למים חמים,
הוא לאט לאט מאבד את צורתו לחלוטין
עד שנשאר רק נוזל. נוזל שנשטף לאטו לכיור
חסר כל תועלת.
הוא מנסה לאחות את לבו
את הזה שכבר בקושי מתפקד.
נשימותיו מתקצרות.
ולאט לאט הוא מאבד את עצמו.
השלום נפרד.
הוא נפרד מכל אותם אנשים שזלזלו בו
הוא נפרד מכל אותם האנשים שבחרו בו
כסלוגן שבחרו בו כמשאלת לבם
אבל עמוק בפנים,
כולם בגדו בו.
שלום נשאר לבד. |