הכי נכון יהיה להתחיל מהעורף.
לכתוב בו את סיפור הולדתי
ביום סתוי אחד בחיפה, בניתוח מסובך.
המילים יגלשו במורד עמוד השידרה,
שפעם לא הבנתי איך הוא יכול להיות עמוד בתוך הגוף
וילדות מפתחית שקטה תכתב לך לאט
על הכתפיים ועל השכמות.

אותיות לחות יספרו על הגב שלך  
אותי אז באוטו, על כביש החוף
נמלטת אל החלון, ממלמלת, תפרדו כבר,
פורמת וקושרת ופורמת
נעלים שחורות בועטות

שערות מכחול דקות, ילטפו לך אותי
מחפשת אחר היופי האבוד שלי
בתוך העינים של מישהו אחר
ובבוקר הסדינים פרושים חמוצים
והרחוק תמיד רחוק יותר

הייתי מציירת אותי קשה
מתחפרת שוב
אל מאורת העקרבים שלי
מורדת בשמש, מתפתה לכח הכבידה

ובימים נושמים יותר
מילים מיילדות עצמן פנימה
כמראות בבטן הקליידוסקופ
והעין פעורה

אבל אתה כבר לא מצלצל יותר, לשאול
איך היה היום הראשון בעבודה
איך עבר השבוע
מה עושה בערב

אם היית עכשיו על המיטה שלי הייתי
מסממת אותך וכותבת אותי
והבוקר היה מוצא אותך
גוף מנומר מדיו,
שחלקו עוד כתוב על העור
וחלקו כבר נספג לתוכו