גמרתי עכשיו, גמרתי ודי
עוד סרט, בחיי
יודע בדיוק על מה להסתכל ואפה להעלים עין
כאילו אני הבימאי
אני הוא האקשן וגם הקאט
מנתח ומעיר וכמובן מבקר
ומי בדיוק החליט להדליק עכשיו את האור
הפנס צורב בעיניים ובעור
האור הזה, מאין הוא צץ?
והם מתעלמים מהכל ובטח ממני
הם לא רואים אותי, כמו שאני מציץ בהם
מחטט
אבל לשם כך הם התכנסו כאן היום
לכבודי, למעני ולעיניי
עיניים נוטפות זימה ועונג
העונג הזה, הרי מצווה בשבת
לשבת סתם כך, מול מסך
מסך מסוכך ומשוחק להפליא
פלא שזה נראה כך?
כך-כל כך
כל-כך - כך
קח את זה בפורפורציות הנכונות
ומה שנכון לי, לא תמיד נכון להם
והם, הם עדיין כאן
הם לא ילכו לאף מקום אחר
הם שלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.