השיגעון שלי הוא היצור הכי נורמלי
בין שמים שחורים לכחול האידיאלי
אני לא מצליחה להבין מה קרה לי
ופתאום אני לבד.
זיכרון של שלכת מהסתיו הקודם
מבטיח לי שגם הלילה לא אירדם
הפחד חונק - הכאב מאיים
כי פתאום אני לבד
אל תשאל, אלוהים, איך נראים החיים
בתוך מרתף עמוס במכשירי עינויים
פניי חשוכים וכל כאביי גלויים
ואני תמיד לבד.
מילותיי נאמרות בפני אוזניים ערלות
כמעט שכחתי איך אומרים:
"אני אוהבת לחיות!"
ימי חול ומועדים
כולם נראים דומים
כי אני, תמיד, לבד
לבד לבד
כמו חלק נפרד
מביטה על האושר מרחוק, מהצד
לבד לבד
במצב מעוות
צועדת עם עצמי יד ביד
אל תבכי ילדה, אני אומרת שוב בלב
בדמיון זה לא קשה שאף אחד כבר לא אוהב
מסתגרת בתוך קונכיה של כאב
ונרדמת לבד לבד. |
