[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








השיגעון שלי הוא היצור הכי נורמלי
בין שמים שחורים לכחול האידיאלי
אני לא מצליחה להבין מה קרה לי
ופתאום אני לבד.
זיכרון של שלכת מהסתיו הקודם
מבטיח לי שגם הלילה לא אירדם
הפחד חונק - הכאב מאיים
כי פתאום אני לבד

אל תשאל, אלוהים, איך נראים החיים
בתוך מרתף עמוס במכשירי עינויים
פניי חשוכים וכל כאביי גלויים
ואני תמיד לבד.
מילותיי נאמרות בפני אוזניים ערלות
כמעט שכחתי איך אומרים:
"אני אוהבת לחיות!"
ימי חול ומועדים
כולם נראים דומים
כי אני, תמיד, לבד

לבד לבד
כמו חלק נפרד
מביטה על האושר מרחוק, מהצד
לבד לבד
במצב מעוות
צועדת עם עצמי יד ביד

אל תבכי ילדה, אני אומרת שוב בלב
בדמיון זה לא קשה שאף אחד כבר לא אוהב
מסתגרת בתוך קונכיה של כאב
ונרדמת לבד לבד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"בחורות ערומים
זי קלאסה"

אחת מנתצת
מיתוס.


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/7/06 12:46
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לימון מתוק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה