יום קר. רוחות חזקות שהביאו את המלנכוליה בעטיפה של חורף,
מורידות את כל החשק לעשות משהו,  שוטפות אותו,  מעבירות אותו
למקום אחר, שזקוק ליותר רחמים.
אדם צועד, על כתפו תלוי שק שקשור בחוט, לבוש בבגדים מחממים.
האיש מסתכל אנה ואנה ולבסוף פונה לתוך סמטה. הוא יושב, נשען על
פח אשפה. הרוח משחקת עם שקית, השקית משחקת עם הלב.
הוא פורק את מטענו, פורש את שק השינה. ונכנס לתוכו. שינה כמפלט
האחרון.
שעות מאוחר יותר, מגיע אדם אחר, ובועט בו. עדיין יום, לא
החשיך.
"מה אתה עושה פה?" הבחור שלנו מתעורר, מפוחד. "אני מצטער לא
ידעתי שזה המקום שלך. אני אלך."
"תרגע. זה לא המקום שלי. זה רחוב ציבורי." הוא מוריד את התיק
ומתיישב לידו. הוא מוציא מהתיק בקבוק, ושותה ממנו. "רוצה?" הוא
מסרב. "אני לא שותה." הוא מביט בו. "עדיין" הוא אומר. "קוראים
לי אד." הבחור שלנו מהנהן בראשו "אני רונן." אדי מביט בו
בזלזול. "אף'חד לא שאל. אתה חדש ברחוב, נכון?" "לא נכון." אדי
מהנהן "אתה הומלס. בסך הכל תפאורה." רונן לא מבין. "סליחה?"
"אמרת שאתה רונן. אתה לא,ילד. רונן זה השם שלך. השם כאן זה לא
מה שאתה. אתה חדש ויש לך עוד הרבה מה ללמוד."
רונן מוציא סיגריה ומציע אחת לאד. הוא מדליק את הסיגריות
לשניהם, והם מעשנים אותה בדממה.
"אני כן חדש. היום פינו אותי מהדירה." "מה, ואין לך איפה
להיות? משפחה חברים, אין לך כלום?"
"לא." "אתה יתום?" "אין אבא."  "מצטער לשמוע." רונן מביט בו
ואומר "לא אתה לא, וגם אני לא. עכשיו אני הולך לישון. ברשותך."
אד מביט בו ומגחך "או-אה. לגור יש שיניים. נו טוב." רונן מתעלם
ונכנס עמוק לתוך השק שינה. "אתה לא באמת מתכנן לישון פה?" שאל
אד. "לא אני מתכנן לשכור חדר בהילטון, אני רק רוצה לנוח קצת
לפני. לילה טוב."
אד מגחך ומהנהן. "הגור יודע לנשוך, הא? " רונן לא מתייחס. אד
מהנהן בראשו. "אני הולך לישון במחסה. אם אתה רוצה, תבוא." אד
קם והולך. רונן פוקח עיניים וחושב. "חכה רגע" הוא קורא אליו.
רונן קם מגלגל את השק שינה שלו ובא איתו. "מה זה המחסה?" הוא
שואל. אד מסתכל עליו בתמיהה "אתה באמת לא יודע?" רונן מהנהן
בראשו. "המחסה זה בית לאנשים כמונו. אתה הולך לשם חותם על טופס
ומקבל ארוחת ערב ומיטה לישון." רונן משפיל את מבטו וממשיך
לצעוד. "מה זה בכלל השם הזה- רונן? מה זה שם צועני?" רונן
מסתכל עליו "לא. זה שם יהודי. אני יהודי, מישראל."  רונן נועץ
בו עיניים. אד קם ומושיט לו יד "זה לא מפריע לך? שאני יהודי?"
אד מסתכל עליו בזלזול, "אמרתי לך כבר, ילד, הפרטים שלך לא
חשובים כאן יותר. מצידי אתה יכול להיות יהודה איש קריות, זה
ממש לא מזיז לי. אבל אתה הבאת לי סיגריה, ואתה נראה בחור נחמד,
אז אני מוכן לעזור לך קצת, או קי?" רונן מסתכל אליו, "ותשתדל
לדבר גם כמה שפחות, תקשיב, אולי תלמד משהו." רונן מהדהד, וקם
ללכת איתו.
השנים הולכים, אד מדבר ורונן מקשיב. אד מספר לו איך לחיות
ברחוב ונותן לו כמה טיפים חשובים.
אד שואל אותו למה יש לו תיק כל כך גדול, והוא מסביר לו שיש שם
ניירות וצבעים, כי הוא מצייר.
אד נותן בו מבט, מעריך אותו מחדש. "תן לי לראות ציור אחד, נראה
אם אתה שווה משהו." רונן פותח את תיקו, ושולף משם קלסר, הוא
מדפדף בו ומתלבט איזה ציור להראות לו. "אל תיתן לי את הכי טוב
שלך, ממנו לא אוכל לדעת כלום." אומר לו אד. רונן הרים את מבטו,
הרהר בכך, והגיש לו את כל הקלסר.
אד מדפדף, מתרשם. "אתה יכול להיות יעיל, אתה יודע? אני אגיד לך
מה אנחנו הולכים לעשות. אתה תצייר את הציורים האלה, ואני אארגן
לנו תערוכות רחוב."
רונן מסתכל עליו, "אה, אז פתאום זה אנחנו." אד מגחך, "מה רצית,
אתה בסך הכל טירון, אתה מעמסה, אתה חסרון אחד גדול, אבל עכשיו
גיליתי את היתרון שלך, ואנחנו הולכים להשתמש בו."
"אוקי" אומר רונן בהסכמה.

To be continue...