[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיורא הוד
/
הנסיך הפצפון

כשהולכים ברחוב לא שמים לפעמים לב לכל מה שנמצא באופק הראיה.
לכל אחד מאיתנו זה קורה, ובמיוחד לאדם כמוני שמלא במחשבות מכל
הסוגים ומכל המינים.
וכשלא שמים לב קורים דברים משונים כשהולכים ברחוב. לדוגמה
לפעמים נתקלים באנשים, פעמים אחרות דורכים על קקי שציפור חסרת
נימוס הטילה משמיים, לפעמים נתקעים בעמוד ומקללים את מחלקת
ההנדסה העירונית ולפעמים נופלים לתוך בור שעובדים בעיריה חפרו
במדרכה.

אני כשהלכתי כמו חמור ברחוב חזרה הביתה, כי יצאתי מהבית ושכחתי
לקחת את התיק לעבודה, נתקלתי בחמור.
הוא עמד שם באמצע הרחוב ואלוהים יודע מה הוא רצה. המכוניות
צפרו לו, היה שם רעש אלוהים, הגיעה משטרה, שוטרים. ניסו להזיז
את החמור. אבל החמור, עקשן כמו פרד וטיפש כמו חמור, לא הסכים
לזוז. דווקא נעמד לו ככה באמצע המעבר חציה.
מרוב סקרנות נשארתי שם וצפיתי במחזה הזה ככה איזה עשר דקות.
עניין אותי מה השוטר יעשה. לא סתם עניין. כי זה שוטר מאנייק.
אני מכיר אותו. הוא דופק את בעלה של ידידה שלי ואני לא מספר
לה. כואב לי הלב עליה. לא יודע איך לספר לה. בכל מקרה, השוטר
הזיין הזה, שמעון לצורך העניין עמד שם ולא היה בטוח מה לעשות.
בשלב מסוים הוא הלכת לירקניה והביא גזר. לקול תרועות הקהל הוא
החל לנסות לפתות את החמור עם הגזר. וכל פעם שהחמור סרב לזוז
נתן לחמור מכה במקל. החמור לא אהב את זה והתחיל לנעור בקול
נרגז. שמעון נבהל והפסיק עם השיטה. עכשיו הוא סתם עמד והזעיק
תגבורת.

עשר דקות עברו ועדיין לא הלכתי. עניין אותי איך כל הסיפור הזה
יסתיים. והחמור בינתיים מתוסכל. בסה"כ רצה להעמד על הפסים
הלבנים וכבר מביאים לו פה משטרה. בסה"כ הבנתי אותו, גם אני
הייתי רוצה להעמד על פסים לבנים ולא לזוז משם. בסה"כ בשביל מה
צריך לזוז. תשאר שם ותעמוד, אל תלך לעבודה ותנקום בכל השיטה
הקפילטיסטית המזויינת. בקטע מסויים הערצתי את החמור הזה, ובקטע
אחר ידעתי שאין לו סיכוי, אחרי הכל אין חמור בעירו, כמו
שאומרים. וצריך להיות חתיכת חמור גדול עם נחיריים ברוחב של לוע
תותח מרכבה כדי לא להבין את זה.

אחרי עשר דקות הבנתי שזה מוגזם. חמור או לא חמור, במחלקת המים
מחכים לי. היום הייתי צריך להגיש את ההצעות שלי לפתרון בעיית
המים בישראל. לפני חודש היו שמועות שעומדים לפטר חצי מחלקה.
היו שינויים במשרד התשתיות והשרה החדשה מרת לבן החליטה שעל מים
לא צריך לחשוב, מי שותים. אז עשיתי מה שעשיתי. הודעתי שאני
מגיש הצעה שתפתור את כל בעיות המים של ישראל.

בכל מקרה, חיכו לי. אבל אז בדיוק כשהחלטתי ללכת, אז בדיוק עוד
פעם שכחתי לשים לב ונתקלתי במשהו חדש שעיכב אותי שוב. הפעם זה
היה ילד עם גלימה ארוכה ולבנה ושיער צחור כמו קרטיב לימון.
שיער מתולתל היה לחזרזיר הזה עם האף העגלגל ושלוש מילים בפיו:
'תקריא לי סיפור.'
'ילד' אמרתי לו 'תעוף לי מהדרך, אני צריך להגיע למשרדי מקורות
תוך חצי שעה.'
הילד הביט עלי בעיניים לא מבינות. עיניים גדולות כמו של פרה.
'תקריא לי סיפור.'
'ילד, תגיד לי, מה אתה חושב שאתה נסיך או משהו שאני עושה כל מה
שאתה אומר לי? למה שאני אקריא לך סיפור?'
'כי אני לא יודע לקרוא.'
'בן כמה אתה ילד?'
'בן 11'
הוא אמנם נראה קטן יותר, אפילו חמוד אבל מהר מאוד הבנתי שהוא
אומר את האמת. הבנתי שנתקלתי במקרה קשה של אנאלפבתיות. כנראה
יש לו סוג של פיגור לילד ולכן הוא נראה כמו מקסימום בן 8,
למרות שבמונחים של אנלפבתים הוא כבר זקן כמו שמיר. למרות שהיו
לו פנים די יפות לילד, מה שהתאים לשיער הקרטיב לימון. לכן היה
קשה לי להאמין שהוא מפגר. מבחינתי כל המפגרים גם מכוערים.
בינתיים הילד ניצל את זה שחשבתי כל כך הרבה מחשבות באורך מופלג
של 68 מילה ונצמד לי לרגל בלי להרפות.
'תקריא סיפור!' דרש, וכשהבטתי בו במבט תמה הוסיף כאילו להבהיר
את דרישתו 'לי!'
'ילד' אמרתי 'תקשיב לי טוב. אם אתה לא תזוז לי מהרגל אתה תלמד
מהר מאוד מאיפה אני משתין.'
הילד לא קלט.
ראיתי שאין לי ברירה. אני דוגל בהגנה עצמית ללא אלימות. כאשר
מתגרים בי לעולם איני מרים יד, אבל כמו הבואש אני יודע להשתמש
באמצעים שלי להגנה עצמית. כשהייתי ילד בן 8 בא אלי ילד גדול
יותר ותפס לי באף, מיד יצאה משם כזו חבילת נזלת שהוא ברח אל
מתחת הסינר של המורה לבישול. עכשיו הרפיתי את השלפוחית שלי
והותרתי לכמות נוזלים אדירה להשתחרר משם ולהציף את הילד הקטן
והמפגר עם שיער קרטיב הלימון.

כשהרגיש הילד ברטיבות הסתכל עלי בהפתעה ואז לתדהמתי, במקום
להרתע, הריח אותה רגע באפו ואז החל ללקק את מכנסי, כאילו
להבהיר לי כמה הוא נחוש להשיג סיפוק נראטיבי ובכל מחיר שנדרש.
'איכס, תפסיק ללקק אותי?' קראתי בגועל.
והילד הביט למעלה ובקול קטן ומעורר רחמים כשל טלה המובל לשחיטה
קרא 'אז אנא, תקריא לי סיפור.'

באותו רגע בדיוק קרה דבר כל כך בלתי צפוי שהותיר אותי בשוק
לדקות הקרובות. שועל קטן הגיע לצומת הדרכים העירוני, הביט
ימינה שמאלה וכשראה את החמור קרא לו:
'מושיק, אמרתי ליד המעבר חציה, לא על המעבר חציה.'
'אז תגיד ככה' אמר החמור והחל לזוז לאיטו ממעבר החציה, משחרר
את פקק התנועה האדיר.
השועל רץ אלינו ונעמד ליד הילד הקטן.
'חיכית לנו הרבה זמן?'
'הייתי משועמם' אמר הילד 'אז רציתי שהוא יקריא לי סיפור. אני
כבר מיואש מזה שמישהו יספר לי סיפור, מבוגרים אף פעם לא זוכרים
סיפורים ואם הם זוכרים הם מספרים אותם בצורה נוראית. אבל לפחות
שיקריא לי איזה סיפור. כשאני אהיה מבוגר תמיד אנשא סיפור כלשהו
באמתחתי שאוכל להקריא אותו למישהו.'
'עזוב אותך משטויות, נסיך פצפון' אמר השועל ולפתע שלף מכיסו
ציור קטן.
'ס'תכל על זה!  מה זה?' שאל השועל את החמור.
'מאיפה לי לדעת מה זה?' אמר החמור 'זה נראה כמו רמקול.'
'היית מת' אמר השועל בתרועת נצחון 'זה נחש חנק אפריקאי שבלע
רמקול בטעות.'
'תראה את זה!' דרש הנסיך הפצפון וכשראה את הציור, שנראה לעניות
דעתי כרמקול לכל דבר פרץ בצחוק רם 'אדיר!' קרא, 'זה ענק.'
'ידעתי שתאהב את זה, נסיך פצפון.' אמר השועל.
'דרך אגב' אמר השועל לחמור 'תכיר, זה הנסיך הפצפון.'
'אין לו שם לנסיך הפצפון הזה?' שאל החמור בתמהון.
'עזוב, הוא בקושי יודע מאיפה הוא הגיע או מי האבא המלך שלו?'
אמר השועל וקרץ לחמור בקריצה של מבינים.
החמור נער בעליצות.
'היי, בכוכב שלי היו לי 1000 משרתים והם היו עושים כל מה שאני
רוצה. זה לא אשמתי שהכוכב שלי התפוצץ' קרא הנסיך הפצפון בקול
קטן.
'כוכב פנטזיה.' אמר השועל וחייך חיוך ערמומי לכיוון החמור שנער
שוב בשמחה.
'חברה' כל זה מעניין עד מאוד' אמרתי, 'אבל אם הנסיך הפצפון
והמושתן יואיל לעזוב לי את הרגל אני אוכל לחזור הביתה להתרחץ
ולצאת לעבודה. אני עוד צריך לדאוג שיהיה פה במדינה מים לכל
מיני נסיכונים פצפונים שלא טורחים להתקין ידיות חסכוניות במיכל
המים של השרותים.'
הנסיך הפצפון הביט עלי בתמהון. 'למה אתה רוצה ללכת?'
'יש לי עבודה נסיכונצ'יק. אתה אולי מגיע ממשפחה מלכותית שיושבת
כל היום בשירותים ומנגבת את הטוסיק בצווי קלף מלכותיים שהעם
מציית להם, אבל יש גם אנשים שחיים בעולם אחר. עולם שעובדים בו.
קפיש?'
הנסיך הפצפון הביט בי לפתע במבט מתנשא, כאילו הייתי חתיכת אשפה
או צואה. 'אתה בכלל לא מהמשפחה המלכותית?'
'חביבי, בישראל הדבר הכי קרוב שיש למשפחה המלכותית זה משפחת
גפן שהחצי הראשון שלה לוקח סמים וכותב שירים על זה שהיכו אותו
בתור ילד והחצי השני לוקח סמים וכותב שירים על זה שהוא מכה את
הילדים שלו. לא תודה.'
הנסיך הפצפון הביט בשועל במבט דורש. 'זה נכון מה שהוא אומר?'
'נשבע באמא שלי' אמר השועל בנימה נחרצת, כאילו הוא עצמו טען את
הדברים.
'לפעמים אני שואל את עצמי למה ההורים שלי שלחו אותי דווקא לפה
מכל המקומות.' אמר הנסיך הפצפון בארשת תמהון. 'בכוכב שלי לעולם
לא היו מכים ילדים. בכוכב שלי כולם אהבו ילדים. איך אפשר להכות
ילד? ילדים הם העתיד שלנו.'
'הלו נסיכון, רד אלינו מהכוכבים למטה בבקשה' אמר השועל 'הבאת
את הכסף?'
'אה כן' אמר הנסיך הפצפון 'ובכוכב שלי לא היה בכלל כסף.'
'כמו במועדון הים התיכון.' אמר החמור.
'מה כמו במועדון הים התיכון?' חקר השועל.
'גם שם אין כסף, משלמים בז'יטונים. אבל מה? בסוף הם מחייבים לך
את האימ, אימ, אימא. הייתי שם חודש שעבר עם איזה ערס אחד ששללו
לו את הרשיון נהיגה.'
לפתע הרגשתי מוקד רטיבות חדש ברגלי כשהנסיך הפצפון החל בוכה
במרץ ומטביע את מכנסי ספוגות השתן בעוד מנת רטיבות דומעת.
'מה קרה עכשיו?' קרא השועל בחוסר סבלנות.
'אני רוצה שתקריאו לי סיפור!' אמר הנסיך הפצפון.
'אין לנו זמן עכשיו לסיפורים, תביא כבר את הכסף.'
'אתה כל כך פרקטי שזה דוחה' אמר הפצפון.
'אתה כל כך קטן שאתה פצפון' החזיר השועל.
'שניכם דפוקים' אמר החמור וסתם את פיו. כולם הביטו בו בתמהון
ולאחר רגע פרצו בצחוק.
'תמיד כדאי טיפש אחד בחברה'.' אמר השועל.
'חכה שאני אספר לך על שוטה החצר שהיה לי על הכוכב.' אמר הנסיך
הפצפון.
באותו רגע נמאס לי. הרגשתי מיאוס מחבורת השוטים הזו שהתקבצה
סביבי בלי לשאול אותי בצומת רחוב טרומפלדור על היבנר בפ"ת.
השעה היתה 8:50 בבוקר, אני איחרתי כבר ב- 50 דקות לעבודה,
עמדתי ספוג שתן בצומת מרכזית וילד קטן עטוי גלימה מחבק את רגלי
בצורה שעלולה עוד לגרור כלפי תביעות על הטרדה מינית.
'נסיך פצפון. זוז לי מהרגל או שאני קוצץ לך את הציפורניים.'
אמרתי (היום אסור לאיים באמת. איום אמיתי גורר תביעה משפטית.
האמנות האמיתית היא לא לאיים ולגרום לזה להשמע מאיים.)
הנסיך הרפה ממני בבהלה ובמהירות.
ירקתי לו בפרצוף. 'זה ילמד אותך מה זה להדבק לרגליים של פקידים
בכירים במקורות.'
הוא ליקק את היריקה שלי בלשון ארוכה מלחיו, בלע אותה כמו
כוכבנית פורנו וחייך חיוך רחב.
'לא למדתי כלום' אמר בקול מתגרה.
'אתה אידיוט' אמרתי ופניתי לדרכי.
מאחורה שמעתי עוד את הנסיך הפצפון, השועל והחמור מדברים על
החוצפה של האנשים היום, אבל לא שמתי לב. מיהרתי הביתה להחליף
בגדים ולצאת לעבודה, גם אם באיחור.

שבוע שעבר

שבוע שעבר כשהלכתי ללשכת האבטלה נתקלתי שוב בנסיך הפצפון. הוא
נצמד לרגל של פקידה וניסה לשכנע אותה לשלם לו דמי אבטלה למרות
היותו קטין. הוא אמר שאין לו אפילו איפה לישון. כשלא הסכימה
השתין על עצמו ועליה ונצמד ביתר עוז .
'אני רואה שבכל זאת למדת משהו.' אמרתי לו כשעברתי לידו בדרך
החוצה וקרצתי לו.
הנסיך הקטן הביט עלי במבט שמח.
'היא אומרת שאם אני אמשיך עוד קצת ככה היא כבר תמצא לי מקום
לישון הלילה.' אמר והשתין עוד קצת.
חייכתי אליו. מה כבר יכולתי להגיד?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם עוסמה בין
לאדן היה הבן של
רגע מרגע עם
דודלי, היו
קוראים לו עוסמה
בין רגע ?



ציפי מור ברגע
של קאמבק


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/11/01 11:25
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיורא הוד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה