שקית עפה על חוף הים. נשמע פשוט. זה בסדר... היא גם שקית
פשוטה. היא רק רוצה לעוף עם הרוח הקרירה שבאה מהים. היא גם
נראית שקית פשוטה, כזו של השקם או הקו-אופ, רק שהיא חלקה, ללא
כתובות, וצבעה ורוד. אולי זה אומר עליה משהו?
 ברגע בו אני רואה אותה, היא פוגשת במשפחה צעירה. ילד קטן
שמנדנד להיכנס למים, תינוק שבוכה והורים שיושבים מתחת לשמשייה,
וחושבים אם לצרף עוד אח או אחות קטנים לשניים. השקית שומעת את
הטיעונים של ההורים, מחייכת נוכח החום והאהבה של המשפחה,
ובורחת בלי לחכות להחלטה הסופית.
 התחנה הבאה שלה היא כמה בנים, כמה בנות - חבורה ממוצעת של
בני נוער.
"אתם באים למים?", אחד הנערים צועק לעבר זוג מהחבורה שנשארו על
החוף.
"עוד מעט. אני... א... רק רוצה לבדוק משהו... ב...כן...
בפלאפון"
השקית אבל כבר מכירה את המקרים האלה. היא יודעת בדיוק מה הנער
רוצה לבדוק שם... עם הנערה... אבל הפלאפון לא כל כך קשור לזה.
היא יודעת שהם רוצים להתבודד קצת על שפת הים הרומנטית. השקית
נתקעת במקרה בנערה, תוך כדי מעופה, והבחור מסלק אותה בעדינות
מפניה של הנערה. כהשקית כבר בדרכה הלאה, היא מסבה לרגע את מבטה
לאחור, ומבחינה שהזוג כבר החל להתנשק.
 השקית הורודה ממשיכה לשוט על גבי הרוח, חולפת על פני זוג
בנים שמתאמנים בריצה, כנראה לקראת הצבא. היא מאחלת להם רק טוב,
וממשיכה הלאה. אני בטוח שהיא מקווה לראות אותם שוב.
 השקית כבר מתעייפת, או לפחות נראית כך, אז היא עוצרת לנוח על
גבי החול לזמן מה. מעמדתה היא מביטה בשתי בנות משתזפות. דווקא
נראה שהיא לא מחבבת אותם. את האמת... אני גם לא מחבב בחורות
כאלה. למה? אולי זה מכיוון שאני לא מבין אותם. מה? לבוא לים
ורק להשתזף? אולי הן רוצות שבנים יתחילו איתם? בעצם... את הקטע
הזה אף פעם לא הבנתי. הבנות המשתזפות, מחכות שבנים יתחילו איתם
או לא? לא משנה... אולי אני לא
מחבב אותם, בכלל בגלל שאני אף פעם לא מצליח להתחיל איתם? טוב,
נו... זה כבר לסיפור אחר....
 השקית שלנו מחליטה לעבור לתחנה נוספת, שהיא במקרה אצלי. היא

מרחפת קצת מעל ראשי, בוחנת אותי מעט ואז שואלת: "למה אתה כותב
על החוף? אין לך משהו יותר טוב לעשות?"
"מה איכפת לך? אולי אין לי חיים? או שמא כל החברים שלי במים
כרגע, ואין לי כח להיכנס איתם?", שקית מעצבנת.
"אז תראה לי לפחות את מה שאתה כותב", השקית החצופה אפילו לא
ביקשה רשות, והתחילה לדפדף לי במחברת. "אתה באמת כותב את הזבל
הזה? מה, אתה מצפה ש... זה, יתפרסם?", השקית צחקה בליגלוג
והמשיכה, "רגע... ומה זה? סיפור על שקית? שקית? תגיד לי... מי
אתה לעזאזל חושב שירצה לקרוא סיפור על שקית?"
 חשבתי פשוט לשתוק ולהתעלם, כמו שאני עושה תמיד.... אבל אז
נזכרתי שצריך לשמור על ארץ-ישראל יפה, אז קמתי וזרקתי את השקית
לפח.