נפתלי אוחנה / אור מרצד |
ושום מילה לא נשמעת מבין שפתייך,
ורק צליל אחד נשמע, צליל נשימותייך.
ואני חושב איך אוכל להועיל לך, מבלי להזיק לך?
ואני כולי רועד, כולי פוחד,
עיניך כואבות, ונשימותיך חלשות,
שפתיך לוחשות, ומגע ידייך,כמלטפות.
ואני פורץ בבכי, בכי געגועים,
בכי של אנשים שבורים,
ואת עוטפת אותי במבטך,
ומסתכלת בליבי בחיבוקך,
ןהנה האור זוהר, אותו אור מרצד,
אותו אור שבוקע מתוך עינייך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|