אחרי השופינג בקניון דנה הבינה שאין לה לאן לחזור. אין סיכוי
שכף רגלה תדרוך בבית שלה ושל אורן, ואל אמה היא לא יכולה
לחזור.
היא ישבה במכונית, כל השקיות היו במושב האחורי, היא הוציאה
סיגריה, פתחה את החלון והחלה לעשן. זאת הפעם הראשונה שעישנה
מזה חצי שנה, לאחר שהחליטה להפסיק כיוון שאורן והיא רצו להביא
ילד לעולם. עכשיו כבר לא היה לה אכפת מהתינוק. היא רצתה לשחרר
לחצים.
דנה החלה לסרוק במוחה את כל רשימת האנשים שהיא מכירה שאצלם
תוכל לבלות את הלילה. לבסוף הדליקה את הפלאפון, וראתה הרבה
שיחות שלא נענו והודעות SMS מאורן וסיגל.
היא החלה לקרוא את ההודעות:
"דנה אני כל כך מצטער. אני אוהב אותך. תחזרי הביתה. אוהב
אורן"
"דנה בבקשה תעני לי! אני דואג לך"
"תעני לי כבר! אני אוהב אותך. סיגל היתה טעות גמורה. זה היה חד
פעמי, מעידה. תחזרי הביתה"
"היי דנה. זאת סיגל. אני מצטערת כל כך. אין לי מילים לתאר כמה
אני מצטערת. אני רוצה שנשב ונדבר. סיגל".
בסופו של דבר החליטה למחוק את כל ההודעות, מבלי לקרוא את השאר.

דנה החלה לחשוב אל מי להתקשר, מי הכי קרוב אליה. לבסוף החליטה
להתקשר אל דריה, בת דודה ממושב צאלים. היא התקשרה אליה, שמעה
את הצלצול המתנה.
"הלו" שמעה מבעד לשפורפרת
"היי דריה זאת אני, דנה"
"היי דנה! מה נשמע? כמה זמן לא דיברנו" אמרה דריה
"אני. אני בסדר. את יודעת. מה? מה איתך? איך הולך?" שאלה דנה.
"אהה... את יודעת" ענתה דריה "חראגיל כמו שאומרים. אז...
אההה... מה?"
"חשבתי לקפוץ אליך. זה בסדר?" ענתה דנה.
"כן בטח! האמת אני בדיוק מבשלת, אז תבואי בדיוק לארוחה"
"וואלה. מה את מבשלת? את הלזניה המפורסמת שלך?" שאלה דנה.
"גם. וגם שניצלים, פסטה ומרק עגבניות" ענתה דריה.
"כמה אוכל. מי ישמע מארחת את כל הכנסת בבית שלך"
"או את אריק שרון" ענתה דריה ושתיהן צחקו.
"טוב. אז...  אני עכשיו יוצאת אני אגיע עוד שעה בערך. תספיקי
לגמור לבשל? שאלה דנה
"נראה לי שכן. מקסימום תעזרי לי קצת" ענתה דריה.
"נראה לך? אני בשלנית גרועה. פעם ניסיתי להכין מרק ובסוף היה
לי קלקול קיבה. עדיף שאני לא אתקרב למטבח. תאמיני לי" ענתה דנה
וצחקה.
"טוב. אז יאללה בואי, ותביאי גם את אורן. גם אותו לא ראיתי
הרבה זמן"
"אני אבוא לבד" ענתה דנה ופניה נעשו קפואות.
"הוא עדיין בעבודה?" שאלה דריה
"לא. הוא זיין את סיגל עכשיו אז הוא בטח מאוד תשוש" ענתה דנה.
"מה?!" התפלאה דריה "הוא בגד בך הבן זונה? אני אראה לו מה זה"
"עזבי. באמת שעזבי. אני אהיה אצלך עוד שעה. נתראה מתוקה" ענתה
דנה.
"וחסר לך שאת לא מספרת לי הכל, דנה" ענתה דריה.
"כן, כן" אמרה דנה "יאללה ביי"
"ביי".

דנה החלה לנסוע במכונית, ושמעה ברדיו את הדיסק של מירי מסיקה
והחלה לשיר ביחד איתה.
"למה שלא אחזור לשיר כמו פעם?" חשבה לפתע.

כשהגיעה אל הרחוב של דריה, היא החנתה את האוטו, יצאה ולחצה על
כפתור הנעילה.
היא החלה לצעוד בשביל הבית, עד שנעמדה בפתח הבית, לקחה נשימה
גדולה, וצלצלה בפעמון.
לפתע ניצב בפניה גבר גבוה בעל שיער חום וחלק עד הכתפיים ובעל
עיניים ירוקות כובשות. פניו היו יפות להפליא. הוא לא לבש
חולצה, וחשף שרירי בטן וחזה מרשימים. ניכר שבילה הרבה במכון
הכושר. על מותניו קשר מגבת לבנה, והיה נראה שה תפסה אותו בדיוק
כשיצא מהמקלחת, כיוון שהיה אפשר להריח את ריח הסבון נודף ממנו.

היא לא זכרה שבעלה של דריה גידל שיער ארוך, וגם לא זכרה שהוא
רזה כל כך. תמיד הוא היה שמנמן.
"סליחה. זה לא במקרה הבית של דריה ויניב?" שאלה דנה נדהמת
ממראה הגבר היפה שנעמד מולה.
"אהה... לא" צחק הבחור שניצב לפניה.
"סליחה. פשוט בת דודה שלי גרה במושב הזה, ולפי מיטב זכרוני היא
גרה פה" ענתה דנה.
"דריה ויניב אמרת? זוג צעיר נחמד כזה, נכון?" ענה הבחור "כן.
הם גרים פה בבית ליד. את הדירה הזאת הם שכרו לי ולשותף שלי"
"אהה. אוקי. טוב. סליחה על ההפרעה. להתראות. ותודה" ענתה דנה
ובאה להסתובב, אבל הוא תפס בידה וסובב אותה אליו.
"דריה לא סיפרה לי שיש לה בת דודה כל כך יפה" ענה, ודנה החלה
להסמיק.
"אני מצטער אם הבכתי אותך. פשוט לא יכולתי להתאפק" המשיך.
"היא גם לא אמרה לי שהם שוכרים את הדירה שלהם לבחור כזה חמוד"
דנה ענתה.
"יואב. קוראים לי יואב" ענתה יואב והושיט לה יד.
"ואני דנה" דנה לחצה לו את ידו.
"את רוצה להיכנס?" שאל יואב
"אהה... אני... פשוט דריה מחכה לי, ולא נעים לי להבריז לה"
ענתה
"חכי שנייה" ענה יואב, ונעלם לתוך הבית. כשחזר הוא הביא את
הטלפון האלחוטי וחייג מספר. "שלום. דריה? היי זה יואב... כן...
אני בסדר. את שומעת? דנה, בת דודה שלך פה כי היא התבלבלה
בבתים. כן... אההה... אוי זה יהיה נחמד מאוד. כן, כן, בשמחה...
אני אמסור לה. כן. יאללה ביי". אמר יואב וניתק.
"היא אמרה שנבוא יחד לארוחה. היא אמרה שהארוחה לא מוכנה עדיין,
אז בינתיים את יכולה לחכות פה, אני בינתיים אתארגן, תכיני לך
משהו לשתות ונבוא אליהם". אמר יואב.
"אוקי. יש לך קפה?" שאלה דנה
"כן. יש הכל. בואי תכנסי" ענה יואב, הכניס אותה וסגר את הדלת.

"וואו. יש לך אחלה בית יחסית לרווק" אמרה דנה. "יש לך סטיגמות
על גברים רווקים? לא יפה. אני במקרה מעצב פנים" ענה יואב
וצחק.
"מעצב פנים?! פשש... מרשים. בגלל זה יש לך הרבה כסף כדי לשכור
את הדירה הזאת לבדך" ענתה דנה, והתיישבה על הספה.
"להכין לך קפה?" שאל יואב. "שתיים סוכר" ענתה דנה.
יואב הלך למטבח והרתיח מים בקומקום.
"אז. בת כמה את?" שאל יואב. "26. ואתה?" שאלה דנה. "28" ענה
והגיש לה את הקפה.
"תגידי, בעלך לא כועס שאת נכנסת לבית של גבר זר עם לבוש חלקי?"
שאל יואב, ודנה החלה לצחוק. "איך ידעת שאני נשואה?" שאלה דנה,
"הטבעת. יד ימין, אצבע רביעית" ענה יואב.
"וואלה. מה רציתי להגיד?" שאלה דנה "אה, כן. בעלי יכול לקפוץ
לי" והורידה את הטבעת.
"למה אם אפשר לשאול?" שאל יואב. "אם הוא מזיין את חברה שלי אז
לי מותר לעשות מה שבא לי, לא?" ענתה דנה.
"אני מצטער" ענתה יואב. "זה בסדר. אתה לא צריך. הייתי צריכה
איזה משהו שיעיר אותי. לראות שהוא לא כזה בעל מושלם כמו שכולם
חושבים" ענתה דנה.
"טוב. תחכי פה. אני הולך בינתיים להתלבש. תרגישי בבית" ענה
יואב, ונכנס לתוך חדר.
סקרנותה של דנה החלה לגבור ולא יכלה שלא לבחון את ביתו של מעצב
הפנים הדגול. היא התבוננה בכל הרהיטים, סרקה אותם.
אחרי חמש דקות יואב יצא מהחדר, לבוש בבגדים חגיגיים, כמעט כמו
חתונה. דנה לא יכלה שלא לצחוק.
"למה את צוחקת?" שאל יואב. "מצטערת פשוט אנחנו הולכים כולה
לארוחת צהריים מסכנה. לא חלק לבזבז את הבגדים היפים שלך?" שאלה
דנה.
"מה לא יפה? התלבשתי יפה בשבילך" ענה יואב.
"יאללה בוא" אמרה דנה, וניגשה לפתוח את הדלת. יואב סגר את הדלת
עם ידו ודנה הסתובבה אליו.
"לא הולכים עכשיו?" שאלה דנה. "מצטער. אני חייב לעשות משהו
קודם כל" ענה יואב.
"מה?" שאלה דנה בתמיהה.
"את זה!" ענה יואב ונישק אותה.


המשך יבוא...