היא ישבה בפינה, בודדה, עצובה
ודמעות הציפו את אותן עיניי אוקיינוס
היא ישבה שם, חצי עירומה
והריצה בראשה את מה שקרה
שתי דמעות זלגו לאורך לחייה
מטה - מטה הן יורדות
מגיעות עד לסנטרה, נעצרות
והעיניים, מרוחות באיפור השחור
אותו אחד שהדגיש קצת לפני זה
את אותן עיניי השקד המדהימות
האודם האדום, החושני שהבליט את שפתיה
עכשיו הוא נעלם ונמרח על פניה
הרגליים שלה מקופלות, צמוד לגוף
והידיים הרועדות חובקות אותן, חזק חזק
כל גופה חבול ושבור
ועכשיו הוא של אחרים ולא שלה
אותה תחושה של גועל לא עוזבת אותה
היא מדממת, אך עובדה זו אינה מטרידה אותה
האם זה הוגן? כזאת ילדה יפה.
כל מה שהיא רוצה זה למות
כי היא מרגישה אבודה
ואין זה חבל? ילדה כה יפה.
ועכשיו הכל חשוך, היא כבר נרדמה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.