הם היו שלושה ואת שלושתם הכרתי.
מתי הכרתי כל אחד לעומק, אני כבר לא זוכרת.
אבל בזיכרוני חרוטה התמונה של שלושת המוסקטרים.
את כל אחד מהם אהבתי אחרת.
אסף היה האח הגדול של הדס, אותה הכרתי בכיתה ה',
אימא שלה חשבה שנוכל להיות חברות.
ערן היה האח הגדול של הילה,
אותה הכרתי בכיתה ג' בבריכה המקומית שלנו, לא היינו חברות.
גיא היה האח הגדול של שי, אותו הכרתי בכיתה ד',
למדנו יחד באותו בי"ס, באותה כיתה.
עם אסף התחלתי לדבר כשהייתי בת 14,
ביום ההולדת של הדס.
עם ערן התחלתי לדבר כשהייתי בת 15,
כשעבדנו יחד בבחירות לראשות המועצה.
עם גיא התחלתי לדבר בדיוק באותו זמן באותן נסיבות,
הוא עבד במפלגה המתחרה.
הבית של אסף היה חמש מטר מהבית שלי.
הבית של ערן היה בקצה השני של קריית חרושת.
הבית של גיא היה מול הבית של סבתא שלי.
בערן התאהבתי עד כלות הנשמה בגיל 15, סיפרתי לו 10 ימים אח"כ.
בגיא התאהבתי בגיל 16 וחצי, לא באותה עוצמה שאהבתי את ערן,
סיפרתי לו במכתבים.
באסף התאהבתי בגיל 16, לא באותה מידה שאהבתי את גיא
ורחוק מאוד מהמידה שאהבתי את ערן. לא סיפרתי לו עד היום.
לאסף היו עיניים בצבע חום שקד וחיוך מקסים, הוא היה נמוך.
לגיא היו עיניים בצבע חום שקד מלוכסנות אבל גדולות וזקנקן
צרפתי, הוא היה גבוה.
לערן היו עיניים בצבע חום שקד, בשמש הן הפכו ירוקות,
וחיוך מאוזן לאוזן עם גומות משני צידי הלחיים,
הוא היה נמוך מגיא אבל גבוה מאסף.
אסף וערן למדו בבית הספר שלי בכיתת מנהל עסקים - י"א 5.
גיא למד בוויצ"ו.
אסף נולד ב-13.12.1981
ערן נולד ב-2.10.1981
גיא נולד ב-5.5.1982
לאסף היה אופנוע 50 סמ"ק בצבע שחור.
לגיא היה אופנוע 50 סמ"ק.
לערן היה אופנוע 50 סמ"ק בצבע צהוב
וקסדה צהובה עם להבות בצבע סגול.
הייתי אורבת לאופנוע שלו כל היום.
בכל פעם ששמעתי אופנוע עובר בחוץ הייתי רצה לחלון לראות
את הקסדה הצהובה. הייתי מחפשת אותו בהפסקות בבניין של השכבה
שלו. הייתי עולה לגבעה הבית ספרית כדי להסתכל עליו מרחוק.
הייתי הולכת ביום כיפור לבית הכנסת השכונתי כדי לראות אותו
מתפלל דרך החלון. ואז עולה עם כולם למרכז ק. עמל כדי למצוא
אותו בתוך ההמון. הייתי מאחרת את ההסעה בכוונה כי גם הוא איחר
אותה ועליתי על הסעת הגנים, יודעת שבעוד כמה תחנות אני אראה
אותו רץ עם הנעליים ביד ונכנס כמו סופה לאוטובוס, עובר על
פניי, מחייך, משאיר אחריו משב רוח הנושא את ריח הבושם שלו.
הייתי נושמת אותו עמוק לריאות ומתמכרת.
אסף ואני כמעט היינו יחד, הגאווה שלנו מנעה את זה.
רבנו, אבל השלמנו והיינו לחברים טובים.
ערן ואני היינו נתקלים אחד בשנייה, הוא היה מחייך אליי חיוך
ענק ונוצץ שהיה ממיס אותי. מעולם לא דיברנו יותר משתי דקות.
גיא ואני כמעט התנשקנו כשהייתי בת 16 וקצת,
אבל נבהלתי וברחתי. לא דיברנו ארבע שנים.
אסף וערן התגייסו באותו זמן.
אסף שירת כחובש קרבי בשריון.
ערן שירת בשריון.
גיא התגייס אחרון ושירת בצנחנים.
כשהייתי בת 17 אסף נפצע בעזה.
הטנק שלו עלה על מטען, יד ימין שלו נחצתה לשניים,
חצי זרת שלו נמצאת אי שם בעזה עד היום. הוא עדיין בשיקום.
אני הייתי שבורה, הלכתי לבקר אותו בבית חולים העמק,
הענקתי לו חצי לב, שיזכור תמיד שאם יצטרך אני מוכנה לתת לו
חצי. שיחררו אותו מהצבא, הוא הכיר בחורה חמודה, התאהב בה וזנח
את כל חבריו. אמרתי לו שאני מתגעגעת לשיחות שלנו, הוא אמר
שהחברה שלו מספקת לו הכל, חברות ואהבה. כיבדתי את זה.
ערן נפצע בתאונת סקי ופרק את הכתף,
העבירו אותו לשרת קרוב לבית. ממש קרוב, בצומת העמקים.
הוא השתחרר והתחיל לעבוד בחברה, הייתה לו אופל לבנה.
קצת לפני שהשתחררתי מהצבא נתקלתי בגיא באוטובוס
מהבסיס הביתה, השלמנו.
כשהשלמתי עם גיא הייתי עם גבר שהאמנתי שהוא אהבת חיי
ואיתו גם אתחתן. אמרתי לעצמי שהגיע המישהו שהצליח להשכיח ממני
את האהבה שהייתה לי לערן.
גיא קיבל חייל מצטיין והשתחרר.
כשהשתחררתי מהצבא השתחררתי גם מאהבתי לגבר ההוא.
בגיל 19 נסעתי לאילת.
לא מצאתי עבודה, חזרתי הביתה.
גיא גידל שיער וזקנקן צרפתי שוב עיטר את פניו.
אסף השמין וזנח את כל תחביביו הישנים.
ערן גידל שוב שיער. השיער הגיע לו עד הסנטר, הוא היה חום בהיר,
כמעט בלונדיני. החיוך הגדול לא השתנה. גם הרגשות שלי אליו לא.
את אסף וחברה שלו פגשתי מטיילים יד ביד ברחוב, דיברנו קצת.
התגעגעתי אליו.
גיא עצר לי טרמפ בק. עמל, הוא לקח את הטלפון שלי. דיברנו קצת.
שכבתי איתו.
את ערן ראיתי במרכז ק. עמל, הוא שוב חייך אלי, העביר יד
בשיערו. נשמתי את הריח שלו שוב והפכתי לשלולית. הוא נכנס
לאופל הלבנה שלו ונסע משם. הלכתי משם גם אני.
חודש אחר כך סבא שלי נפטר. הלכתי בכפר בשמונה בבוקר
כדי לנשום אוויר צח. רגליי נשאו אותי עד ביתו של ערן.
חשבתי שאולי הוא ייצא לעבודה בקרוב.
הוא לא יצא.
חודש אחר כך הייתי עם חבר טוב בגן משחקים שהיה ליד הבית של
ערן, הוא פתאום חזר הביתה עם חברה שלו. הוא לא ראה אותי.
גם אני בקושי ראיתי אותו, הייתי בלי משקפי ראיה.
חודשיים אחר כך שמעתי שהוא טס למיאמי.
התגעגעתי אליו.
בגיל 20 נסעתי שוב לאילת.
מצאתי עבודה, מצאתי חבר, אהבתי אותו.
לא כמו שאהבתי את ערן,
לא כמו שאהבתי את הגבר ההוא.
הוא בגד בי. עזבתי אותו. עזבתי את אילת.
חזרתי הביתה, פגשתי את גיא שוב, שכבתי איתו.
גיא התחיל ללמוד במכינה.
אסף התחיל ללמוד משהו.
ערן עשה כסף במיאמי.
בגיל 21 התחלתי לעבוד בסוכנות ניצבים.
הייתי על קו תל אביב טבעון,
חידשתי קשר עם הגבר שהיה אהבת חיי.
הוא היה נשוי מחדש.
נולד לו ילד.
מעולם לא שכבתי איתו.

ביוני 2006 התחלתי לעבוד בצוות בידור במלון בעכו
ואני בת 21 וחצי. בסוף יוני פגשתי חברה מק. חרושת.
דיברנו על שלושת המוסקטרים.
היא אמרה שיש לה תמונה של ערן במיאמי, הבטיחה שתשלח לי.
שאלתי מתי הוא חוזר, אמרה שאולי בעוד כמה חודשים.
הילה נסעה אליו.
החלפנו אי מייל וטלפונים.

ב-30.6.2006 היא התקשרה.
צחקתי עליה.
היא בכתה.
שאלתי מה קרה.
היא אמרה שזה לא טוב.
חשבתי על אסף.
היא אמרה ערן.
היא לא הייתה צריכה להמשיך.
הוא לא חוזר שוב.
ערן נשאר על אופנוע במיאמי.
ואני נשארתי לבד.

הם היו שלושה.
אסף נפצע בגיל 20 ממטען חבלה בצבא.
ערן נהרג בתאונת דרכים במיאמי.
גיא, תשמור על עצמך...