עמדתי בפתח הדלת מתבוששת ומהססת.נכנסתי לחדר והתיישבתי במעגל
במהרה.הדלת מאחורי נטרקה."תגיעי בזמן בפעם הבאה" נזפה בי
המנחה.

"חיים תתחיל שוב בבקשה"
"שלום קוראים לי חיים ואני בן 42 ,ואני כאן בגלל אישתי. היא
פשוט לא יכולה להבין שכרס זה נכס, ונכס צריך לטפח. אני גם לא
כל כך שמן אני כולה שוקל 120 קילו,וזה עוד עם בגדים. אני יכול
להגיד לך בביטחון שהם מוסיפים לי לפחות שלושה או ארבעה
קילוגרמים. בכלל הרוב אצלי זה שרירים.
חוץ מזה אני כזה חיי בשביל לזלול במקום לאכול בשביל לחיות. אתם
אותי ודאי מבינים בחיים כל כך ריקים ומשעממים ,אוכל הוא הדבר
היחיד שנותן להם טעם.אני אדם שאוהב הרפתקאות וריגושים,פעם מתוק
פעם חריף פעם מריר.לפעמים טעם חזק שנותן לך להרגיש את החיים
בשיא עוצמתם ולפעמים טעם אנין שנותן כמה רגעים שלבים בתוך
העולם המטורף הזה. אינני רוצה שחיי היו חסרי טעם כמו חסה
וקלקר".  
אוהבים אותך חיים

שלום קוראים לי טלי ,אני בת חמש ואני מכורה לסיפור כיפה אדומה.
אמא שלי שלחה אותי לפה כי אני מעלה לה את הדם לראש.אבל מה אני
יכולה לעשות אני לא יכולה להירדם בלי לשמוע את הסיפור הזה,
ואני מרגישה תחושת עצבנות אם אני לא שומעת אותו לפחות עשר
פעמים ביום. אם לא מסכימים להקריא לי אותו אני נשכבת על הרצפה
ומתחילה לבכות.
אני לא פתוחה לסיפורים אחרים,לא חשוב כמה מנסים לשכנע אותי.
פעם אימה ניסתה לקרוא לי את שלגייה, ושינתה את השם של שלגייה
לכיפה אדומה,אך אני התעצבנתי עלייה וזרקתי עלייה את כל
הצעצועים שלי.
האמת היא שבפורים אמא שלי מרוצה מכך שכל שנה אני מתחפשת לכיפה
אדומה.אני לא מבקשת ממנה לקנות לי תחפושת חדשה. היא מתגאה בי ,
ואומרת שיש לי טעם קלסי,ושאני לא נגררת אחרי האופנה.היא לא
מתלוננת כשזה נוח לה.
אוהבים אותך טלי

עכשיו הגיע תורי זו הייתה הפעם הראשונה עבורי. שלום,קוראים לי
ירדן,סטודנטית שנה שנייה לכלכלה, ואני מכורה לרותם.האנשים
האחרים הרימו את גבותיהם בתמיהה.לא טרחתי להסביר להם חשבתי שהם
יבינו במהרה.
הצלחתי להיגמל ממנו. זה הייה נהדר פתאום כל החיים שלי התמלאו
בתכנים חדשים.הוא לא העסיק אותי יותר.לא עניין אותי מה הוא
חושב.לא הייה אכפת לי אם אותי הוא מחבב. אך עכשיו הוא חזר אחרי
חודשיים של חופשה באירופה,והשיב איתו את שלקח הזמן.
אני פשוט נורא אבל נורא,שונאת-אוהבת אותו.זה פשוט בלתי
נסבל.אני אוהבת אותו כי הוא מצחיק וחכם, ושונאת אותו כי הוא
מאוד פוגע בי בכך שלמרות כל מאמצי ,למרות שנתתי לו כל דבר שאי
פעם רציתי לקבל בעצמי,הוא לא אוהב אותי. לכל מילה שלו הרבה
משקל וכל העלבה שלו משאירה שריטה עמוקה בליבי. אם הייתי אוהבת
או שונאת אותו אז הכל היה הרבה יותר פשוט. הייתי מנסה להתקרב
אליו או להתרחק ממנו בהתאמה. אבל כך אני מרגישה כאילו אני רצה
על בלימה.אני לא יודעת באיזה כיוון אני רוצה להשקיע את האנרגיה
שלי במשיכה או בדחיפה?כך אני סתם מבזבזת משאבים שלא מקדמים
אותי לשום מקום. אני לא יכולה עם מצבי הביניים האלה,אני רוצה
לשחק על סכום אפס.הכול או כלום.
אתם ודאי ממליצים פה להתרחק ככל היותר מהגורם הממכר. אך אני לא
מסוגלת לכך,נאנחתי,לא כל עוד אני רואה משהוא ורוד באופק. אבל
לרוע גורלי התמונה אף פעם לא לגמרה שחורה.תמיד ישנם רגעים של
תקווה. הצלחות קטנות ליצור קירבה.לכן אינני יודעת לאן פני
מועדות. אחחח.. לו רק יכולתי לדעת מה בגדר האפשר,ומה בגדר האי
אפשר,לא הייה כמוני אדם מאושר.
אוהבים אותך ירדן.

שלום קוראים לי מיכאל,ואני משקיע בלוטו. כל שבוע אני משקיע
בסביבות המאתיים שקל. אני לא סתם חובבן חפיפניק כזה,אני מסור
להשקעה שלי.אני משקיע בקביעות כל שבוע מתאיים שקל כמו שעון.
מיכאל ניפח את חזהו בגאווה, אני לא מאלה שעושים את המינימום
האפשרי כדי לצאת על ידי חובה.אצלי אין דבר כזה לשים רק 150
שקלים בחודש.מתאיים שקל זה מתאיים ולא אגורה שחוקה פחות. אני
משקיע מאהבה. אם אני נדיב כך אז לפעמים אני גם משקיע ככה
אלפיים חמש מאות בשבוע,כשבאמת בא לי להשקיע מכל הלב.
אף פעם לא ראיתי מהם פרוטה ,ואשתי צועקת עלי כל הזמן שאני
מבזבז את הכסף שלנו .היא רוצה שאני אפסיק עם זה. אני מנסה
להסביר לה אלף פעם שזו השקעה לטווח ארוך. כל פעם עולים
הסיכויים שלי לנצח. תסכימו איתי שיש סיכוי גדול יותר לזכות פעם
אחת מתוך אלף מאשר פעם אחת מתוך מאה.זה הרי ברור שאם אני אפסיק
עכשיו זה הייה כאילו סתם בזבזתי על זה הרבה כסף.כאילו סתם
זרעתי,ובמקום לחכות ולקצור את פירות ההשקעה אני העקור את כל
השתילים ממקומם. להפסיק להמר זה להודות שהשקעה הזאת הייתה
טעות.קולו של מיכאל הפך חנוק וכואב ,להפסיק עכשיו זה להגיד
שעשרים שנה!! אני חוזר על אותה טעות בצורה עקבית.
אנחנו אוהבים אותך מיכאל  
אני לא צריך את האהבה המטופשת שלכם! צעק מיכאל

חשתי כלפיו כל כך הרבה אמפטיה והזדהות באותו רגע. הרגשתי כאילו
הוא דיבר מגרוני.הקושי הכי גדול בגמילה ממאבק פתטי שנמשך לאורך
זמן ,זה למעשה להודות שההשקעה שלך היא בזבוז אחד גדול. זה ברור
לכל אדם בר דעת שברגע שגילית זאת הדבר הכי נכון לעשות זה
להפסיק את ההשקעה. אולם ככל שההפסד גדול יותר,כך המשקיע דובק
יותר ויותר בהשקעתו כדי להרחיק את תחושת ההפסד.

תחושת ההפסד מהשקעת כל המשאבים הרגישים ברותם.משאבים שיכולתי
לנתב למקומות אחרים. הרגשת הבזבוז של ארבע שנים של הכרות שלא
קיבלתי מהן דבר,צרחתי את המשפט הזה במוחי מתוך כאב. שנים שבהן
רוקנתי את חיי מכל תוכן כדי שהייה בהם מספיק מקום עבורו.
סטודנטית מצטיינת לכלכלה,אמרתי לעצמי בכל מלגלג,מי כמוני צריכה
לדעת שלא שמים את כל הביצים בסל אחד. אך זה אפילו גרוע מי זה
כי כאשר אתה מרוקן את חייך מתוכן, אתה הופך לאדם אפור ,שאין לו
שום דבר לתת מלבד מקום פנוי. במבט לאחור זה ניראה לי טיפשי
בדיוק באותה המידה כמו להוציא את כל החסכונות מהבנק ולזרוק את
כל הכסף לרחוב.  

מילותיו של מיכאל שינו את דעתי על המקום. תחילה כל הסובבים
נראו לי תימהוניים, נחותים בזויים ושטחיים.הרגשתי כאילו אני לא
אחת מהם.אין מקומי כאן ביניהם.אך אחרי שמיכאל התחיל לדבר,
הרגשתי איך ליבי אל ליבו מתחבר. הוא לא היה כמו כולם הוא היה
אחר.אחד שגורם לכל גופי להצטמרר.

וכך ההיסטוריה חוזרת על עצמה,ירדן בגבר נשוי התאהבה.גבר שלא
רוצה אותה ,אך את כל חייה בכיסופיה אליו ממלאה. "נגמלתי" היא
מילה שאולי אפשר לומר על חומרים שאת השימוש בהם מפסיקים, אך לא
על דפוסים התנהגותיים שממעמקי הנפש נובעים.