6 שנים חיכיתי
שארזה, שאתאושש,
שאחזור להיות עצמי
שהקסם יהיה שלם.
אמצע יולי, חום אוגוסט
ברכבת מתל אביב לחיפה מליונים דחוסים על הרציף,
ואני לא כדרכי
פוסעת לאמצע המהומה והשאון
ומולי
שיער מכסיף
אהובי הישן מילדותי
איש הים שלי מחיפה
על רציף תל אביב.
25 שנה מאז ראיתיו לראשונה
ילדה קטנה בים גדול
ואיש חסון, צחוק פרוע, מלא חיים ואש וריס ארוך
כל מה שרציתי להיות בו.
איש הים שלי.
6 שנים חיכיתי.
ובחודשים האחרונים
סימנים אין ספור.
רמזים עבים, רמזים דקים, שאולי הגיע כבר הזמן...
11 שנה מהנשיקה האחרונה
מגע זיפיו בסנטרי
משייף אותו לקרעים קטנים...
ואני נהייתי אשת העולם הגדול
חליפות עסקיות
פסון תרבותי
גבר רב קומה, כחול עיניים וסטאטוס אשכנזי שכבש את ליבי,
נער החוף נהיה זיכרון ישן ועמום
שעולה בליבי בטעימות גרעינים מלוחים
כנשיקותו בין הגלים.
מולי ברכבת
שחום ושרירי
איש הים שלי כבר לא ילדון בן 20
כסוף שיער נוטה לחמישים
כבר לא גבוה ממני
ופתאום ריסיו הארוכים מטיחים בי שוב.
החסרתי פעימה...
והוא לא זיהה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.