היה לי פעם חבר.
היו לו עיניים ירוקות.
ועור לבן לבן.
קראתי לו שלגייה.
הוא בכלל היה רוסי
אבל הוא אף פעם לא הודה בזה.
ככה הוא היה.
מין כזה שקרן.
אבל לי לא היה אכפת.
כשיש לך חבר שקרן
לפעמים קל יותר לשקר לעצמך.
אז שיקרנו אחד לשני.
עד היום אני חושדת שהוא הצליח לשקר לי יותר,
אבל בינינו - מי סופר?
העיקר,  שבראש שלי היינו זוג משמיים וככה,
כל יום ובעיקר בלילה,
הוא היה מציל אותי.
מציל אותי משדונים רעים
מדרקונים רשעים
וגם מהצד האפל
ומנסיכות יפות יותר.

הוא היה טוב בלאהוב אותי הכי הכי
מרחוק

לפעמים, כשהייתי מתעוררת בצעקות
מעולם החלומות  העדין שטווה לי,
מיד הוא היה מגיע.
כמו שרברב מאומן ומסור,
לתקן את הרושם
לספק לי קצת ממשות,
עוד קצת תרכיז מציאות נוסף לדמיון, שחלילה וחס -
לא ייגמר לי המלאי.
אז הוא היה בא.
והיינו יחד
והיה נפלא
ואף פעם לא שכבנו ממש.
ובכל זאת היה מדהים
מדהים כמו, כמו לצפות בסרט קולנוע יפה ומרגש
ולחוש אותו לגמרי מבפנים
ואפילו להעיז ולהגיע עד המסך הענק
ולהושיט אליו את היד,
בניסיון נרגש, נואש להיכנס,
בציפייה משתוקקת להיות חלק מפיסה חמימה
של מציאות מתרחשת
עד להיתקלות מביכה במגע קר,
מפכח
של בד.
בחשמל סטטי  
של קופסא
כמו סקס ללא חדירה.

לפעמים, כשהייתי מרגישה  כאילו אני חיה בסיוט.
הוא,מיד  כרופא מיומן ,
היה מספק לי תירוצים יעילים, אנטי-בקטריאליים,
להשקיט את מוחי הקודח.
תמיד הוא ידע להגיד בדיוק אבל בדיוק את מה שרציתי לשמוע.
לא פחות ולא יותר.
איזה חבר!
וכשלעיתים, בעצם בדרך כלל,    
מקיצה הייתי מתוסכלת או נרדמת מבולבלת
לא מבינה למה הוא היה אומר שהוא אוהב
והוא לא כאן
כבר לא הייתי צריכה לשמוע אותו.
הספיק לי אך להיזכר במילותיו היפות
המשכנעות, הקולחות,
המתוחכמות והכל כך של עברית  
ללא שמץ מבטא,
ללא זכר רוסי קר  
מילים של פסיכומטרי
ולהתחמם לאורה של הידיעה
שהוא עוד כאן.

בסוף הוא נפרד ממני
פשוט נמאס היה לו להקרין את הסרטים שאני אוהבת
"אבל אני שילמתי" צרחתי בכל הכוח, ו"מגיע לי יותר"!
אבל הוא כבר לא שמע
היה רחוק
ככה זה מונופוליסטים ועוד רוסים
ועוד כאלה שהרגע השתחררו מהצבא.
אני נשארתי עם מסך קרוע ממנו ניבטה דמותי הכעורה העלובה
איתה נשארתי לנצח.

אחרי הרבה שנים.
אחרי המון חיפושים.
וכמויות של תרופות מרדימות
שעושות חלומות.
ניסיונות לאחות את הקרע
לשכנע אותו לחזור
לשכנע אחרים להיות לי למסך
לשכנע אותי שאני.
במקרה בטעות
בטעות במקרה
פגשתי אותו בחנות בגדים
הלכתי לקנות מעיל. שיפסיק להיות לי קר.
הפעם הוא היה המוכר הדוגמן.
לא דיברנו על מה שחשוב
הוא רק עשה לי הנחה
וחיבק אותי אבל לא באמת.