מג מורפין / עדות לבדידות |
בהם עמדו חדרי הבית
כמעט שוממים.
כיוון שרק אני ומרים בובתי
נותרנו לחזות בבדידות של אימי.
מחדר הילדים
ומיטת הפעוטות
היה נשמע קול בכי חנוקות
ובחלוף הזמן עם שובו של אבי
היה משתפר מצבה של אימי.
ועד היום עודני שומרת סודה
ואינני יודעת ממה נבעה בדידותה
אך לא ראיתיה בוכה עוד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|