כשהייתי קטן, ואני מתכוון ממש קטן, כבן חמש, כמו כל בן זקונים
תמיד אהבתי להציק לגדולים ממני, מין טבע כזה, לך תבין. אני
זוכר שכל יום היה את הטקס הזה של "שי, תתפשט ותכנס למקלחת!"
ואני כמובן מול הטלוויזיה, עונה, "עוד מעט", או, "לא רוצה",
שבדרך כלל גררו תגובה מצד אחותי בתיה, שבדרך כלל גררה אותי, או
יותר נכון את אוזני, אל המקלחת. הנקמה לא איחרה לבוא. ואז היא
אומרת, "תתפשט!" ואני אומר, "לא רוצה", ועוד פעם היא אומרת לי,
"תתפשט!" ואני עוד פעם אומר לה... טוב הבנתם, לא? "אמא הוא לא
רוצה להתפשט", היתה צורחת אחותי לאימי מהמקלחת, ואימי שוטפת
כלים במטבח ומטיחה לעברי, "תתפשט או שאני באה!" וכמובן היא
היתה באה. אני, אימי ואחותי במקלחת, הן מעמידות אותי על כיסא
ומתחילות להפשיט אותי. אני נכנע לאט לאט ואז נזכר באוזן
הדואבת, סימן לגרירה מרגיזה מהסלון למקלחת. והנקמה, אה, הנקמה,
מתוקה ומסריחה, לא איחרה להגיע. ידי הימנית נעה לכיוון עכוזי
והאצבע המורה קינחה את התחת מלוא חופן האצבע. האצבע הגיעה אל
נחירי אחותי תוך שאני מביט בעיניה ושולח לה מבט של "אני לא
מבין מה זה הריח הזה שיש אצלי פה בקצה באצבע". לאחר הרחה חפוזה
של קצה האצבע קיבלתי את מנת המכות שלי בהבנה ובאהבה, נקמתי.
המקלחת הערימה עננים של אדים בתוכה ואני האדמתי קמעה מקילוחי
המים החמים והרבה מידי אחותי. הייתי נקי ומוכן לשינה של לילה
טוב.