שישי בלילה בדרום תל אביב. מועדון חשוך ואפלולי כראוי. האוויר
דחוס ולח, מלא בעשן סיגריות, הדי אלכוהול וחרמנות שאין לה
מוצא. המוזיקה קצבית, גורמת לגוף לרקוד ולנוע בדרך שאינה
משתמעת לשתי פנים. כל המוני האנשים מזיעים, דבוקים איש אל
רעותו מחמת הצפיפות ומחמת הזקירות.
פילסתי את דרכי אל הבר, אפופה אך החלטית. "וודקה תפוזים ו-2
טקילה", ביקשתי מהגברבר השרירי מאחורי הדלפק. דווקא חמוד, אולי
אבדוק אותו מאוחר יותר. תוך עשר שניות לא נותרה טיפה בכוסות.
מתודלקת ומיוזעת חזרתי אל הרחבה. הגוף נע בדחיפות, בקצב
הביטים, כאילו קיום העולם תלוי בתנועה המעגלית של התחת שלי.
המחשוף שלי, שלא היה מהוגן מלכתחילה, הלך והעמיק עד כדי כך
שמדי פעם בצבצה החזייה מתחתיו, בהתאם לתנועותיי על הרחבה.
זר גבוה ובהיר נצמד אליי. רוקדת איתו, בשבילו. הגוף שלי מתחכך
בו, צמוד אליו. רוקדת בהכרה מעורפלת. רק יודעת שרוצה אותו צמוד
אליי. דוחפת אותו אל הקיר וממשיכה לרקוד עליו, אליו. השפתיים
נצמדות בנשיקה ממושכת וספוגת הורמונים. שנינו יודעים מה הולך
לקרות, אבל מושכים את המשחק. רק עוד קצת, כל עוד כולם מסתכלים.
הידיים שלו על התחת שלי, החזה שלי נמעד על שלו. הגוף שלי לא
מפסיק להתנועע, כאילו הפיח בו האלכוהול חיים משלו, והוא אינו
שועה עוד למרותי. הברך שלי נדחקת אל המפשעה שלו, בודקת את
הגבולות שלו. מרשה לשכרות שזורמת בעורקים לפרוץ את כל
המחסומים. הוא נשבר ומוליך אותי אל שירותי המועדון. הבגדים
עפים בזה אחר זה, והגוף שלי מסרב להיפרד ממנו. נצמדת אליו,
מרגישה את הגוף שלו חם ולח מזיעה, ומסוגלת להריח את החרמנות
שנודפת ממנו. הראש שלי מתנדנד מעט, הלום אלכוהול, אבל יש לי
תחושה שהוא לא פחות הלום ממני. בבת אחת הוא מצמיד אותי אל הקיר
ודוחף לי שתי אצבעות. לא דרוש עוד הרבה כדי שאתפוצץ בידיו
לאלפי רסיסים רטובים. הראש שלי יורד כמעט מעצמו אליו. רוצה
למצוץ ממנו קולות חייתיים שאפילו הוא לא ידע שהוא מסוגל להם.
אני רכונה עליו, על הברכיים, הפה שלי מלא בו כמעט עד מחנק.
הראש נע בתנועות קצובות מעלה ומטה. הלשון מציירת עליו ציורים
ומושכת אותו אפילו יותר אל תוך הפה שלי. הקצב מתגבר, החום
עולה, האגן שלו נדחף אליי יותר ויותר מהר, יותר ויותר חזק, עד
הסוף הבלתי נמנע. בולעת הכל, ומחייכת בסיפוק. מתלבשת באיטיות,
מנסה לייצב את הרגליים אל מול גלי הסחרחורת, וממשיכה הלאה, אל
הקורבן הבא.